הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

“יש משהו מכונן בלימודים בשכטר” / בוגרת מספרת

בוגרת מכון שכטר שרית מיוחס

17 במאי 2018

שרית מיוחס, מנהלת שכבה בבית הספר הרצוג בית חשמונאי ובוגרת מסלול יהדות זמננו, מספרת על לימודיה במכון שכטר:

קשה אמנם לסכם במלים את חוויית הלימודים בשכטר, למרות שפעמים רבות נדרשתי לכך ביני לבין עצמי. אני זוכרת שהגעתי לשכטר בעקבות חברה לעבודה בביה”ס, כשחיפשתי מה ללמוד לתואר שני. על אף שהתואר הראשון שלי הוא בכלל בבלשנות כללית ובסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, חשתי משיכה להעמיק דווקא בהיסטוריה. אני זוכרת את עצמי יושבת בהרצאות הראשונות בשכטר בתחושה ראשונית של הססנות, של ידע חסר ופערים ששאפתי למלא. נשאבתי למסה הרחבה של קריאה משבוע לשבוע, משיעור לשיעור, ומשום מה, באורח פלא, לא נולדה בי שום תחושת עומס או חובה מעיקה לקרוא וללמוד. הגיוון אליו נחשפתי הקסים אותי, הרגשתי שאני צוללת אל הלא נודע ורק רוצה לדעת עוד ועוד. לקח קצת זמן והתחלתי לחוש שמעבר להרחבת הדעת, מתחילה לפעום בי רוח אחרת, חדשה, שונה – משהו, איפה שהוא, כבר בשנה שנייה, היה ברור: יש משהו מכונן בלימודים בשכטר, יש רוח ייחודית שחודרת אליך ומשנה משהו פנימי ועמוק הרבה יותר מהידע עצמו. למדתי לחשוב היסטוריה ולא רק לדעת אותה, נחשפתי לצד המרתק של ההיסטוריוגרפיה, ואז כבר כמעט לא היה לי חשוב מה בדיוק הטייטל של הקורס, כי זה קרה לי כמעט בכולם.

את התחושה המכוננת הזאת אני חבה בעיקר למורים שלי. אני יודעת היום להגיד שכל פעם שגיא מירון דיבר היסטוריה, משהו בתוכי לא רק שתה את הידע, לא רק הרחיב את הסקרנות, אלא משהו בי התרגש, ולבש סוג של עומק רגשי שלא הכרתי בעצמי קודם. “מסע עבודת הסמינר” אצל גיא היה ארוך ומורכב, שלא לומר-מחשל, מסע שזיקק בי אט-אט את נקודות המשיכה הפנימיות שלי לעת החדשה, להיסטוריה, להיסטוריוגרפיה ולמי שאני. מסע הסמינר השני, בהנחייתה של גליה, היה שונה באופיו, ומרתק לא פחות. גליה מתירה ומעודדת מחשבה חופשית, נוסכת בתלמידים שלה את התחושה שהם יכולים לכל, ויש לה את סבלנות בלתי נדלית ויכולת מופלאה לסייע בזיקוק כל רעיון ותחושה שבתחילת הדרך נראים כל כך אמורפיים ובלתי ניתנים לעיגון בכלי מחקר. גם אצל גליה, כמו אצל גיא, היה בלתי אפשרי שלא להתרגש. עד כדי כך שאני זוכרת שגליה אמרה לי בתחילת המסע אל הסמינר שהיא מבקשת שאומר כיצד “לשמור” עליי במסע הזה שבו חקרתי את יומני המסע לפולין של תלמידי י”ב היקרים שלי. משניהם, מגיא ומגליה, כל אחד לחוד, קיבלתי את הרוח הגבית שדחפה אותי להעמיק ולתת חיים לתחושות עמוקות ואישיות שלי ולחבר אותן לידע חדש ורחב, כמעט אינסופי, שפתחו שניהם בפניי. והיו עוד מורים כאלה בשכטר- בת שבע -עם הכריזמה, התעוזה והחדות המסעירה שבה, רינה- שממנה למדתי המון על כתיבה אקדמית, על ארגון וסינתזה של עולמות היסטוריים שלמים, על יכולת וחשיבות הנימוק, ומכולם, איכשהו, על אף קשיים לא מעטים, ולאחר התחבטויות והתלבטויות אינספור- תמיד קיבלתי את התחושה שאני חייבת ללמוד לא לפחד להשמיע את קולי שלי, את המחשבות והמסקנות שלי, מתוך כל העושר הזה שקיבלתי מהם. אף אחד מהם לא המעיט בדרישותיו ממני, ולעתים זה לא היה קל, אבל בדיעבד, היום אני מבינה איזה חלק עצום יש לכל אחד ואחת ממוריי בשכטר ביצירת אותה תחושה מכוננת אשר הפכה את הלימודים להרבה מעבר מחוויה אקדמית. לפני שהגעתי לשכטר הייתי מורה לאנגלית בתיכון ומחנכת. בזמן הלימודים כבר צמחתי לתפקיד מנהלת שכבה, ובתור שכזו הרגשתי לא פעם, ואני ממשיכה להרגיש, איך בחירות שלי ויוזמות שלי “נולדו” אי שם בשכטר. את ערבי בית מדרש בבית הספר, אנחנו מובילים זו השנה הרביעית. “בית מדרש” על שום החברותא- הורים וילדים דנים כל ערב כזה בנושא ערכי כזה או אחר, משוחחים ודנים “בדף הגמרא” שאנחנו מייצרים לעצמינו, המשלב תכנים מהמקורות היהודיים וממקורות חילוניים, מן העבר ומן ההווה, אותנטיים באותה מידה ורלוונטיים לחיי כולנו. זה עוד סוג של חשיבה שנבט בשכטר. המבט אל העבר לא נשאר שם – השפעתו ניכרת ובועטת בחיי ההווה כאן ועכשיו.

מישהו פעם אמר לי שאני כל כך נהנית בשכטר, שאני בכוונה תחילה לא מסיימת את התואר. אני חושבת שהייתה אמת בדבריו. הייתי שמחה להמשיך בשכטר גם לתואר שלישי… (יש על מה לעבוד!)

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.