בחודשים האחרונים שמענו הרבה בתקשורת על “בחירות”. אותה מילה לא מופיעה כמובן במקרא. אבל השורש “בחר” מופיע כ-170 פעם במקרא וברצוני להדגיש ביטוי שמופיע בפרשת ניצבים שהוא מאד רלוונטי גם לראש השנה שחל השנה מיד לאחר פרשת נצבים:

העדותי בכם היום את השמים ואת ארץ,

החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה.

ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. (דברים ל, יט)

כאן, באחד מנאומיו האחרונים לעם ישראל, מדגיש משה רבינו אמונה בסיסית של היהדות: בחירה חופשית. לכל יהודי יש זכות לקיים מצוות או לא לקיימן, להיות צדיק או רשע, לעשות טוב או רע. התורה אומרת לנו לבחור בחיים, אבל הבחירה היא שלנו.

אותו רעיון גם מופיע בפי רבי עקיבא בפרקי אבות (ג, טו), בקטע שהובן לעתים שלא כהלכה: “הכל צפוי והרשות נתונה“. בעברית מודרנית “צפוי” פירושו חזוי מראש, ואם כן קובע רבי עקיבא שאין בחירה חופשית, ה’ צופה מראש מה שנעשה. ברם, כבר הוכיחו הפרופסורים א”א אורבך וגד בן-עמי צרפתי ש”צפוי” בלשון מקרא ובלשון חז”ל אינני “חזוי מראש” אלא “נראה”, לא foreseen אלא seen. כלומר: “הכל נראה [על ידי ה’, אבל] הרשות נתונה [לכל בן אדם לבחור]“. כלומר, רבי עקיבא מסכים לגמרי עם הפסוק הנ”ל בדברים.

אמונה זאת בבחירה חופשית הודגשה גם בימי הביניים על ידי שני חכמים דגולים – רמב”ם ורש”י.

וכך כתב הרמב”ם במשנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה’:

• רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק — הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע — הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: “הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע” (בראשית ג, כב), כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע. וכיון שכן הוא, “פן ישלח ידו” וגו’ (שם).
• אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב”ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי [=קמצן] או שוע [=נדיב], וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו [=שיכריח אותו] ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: “מפי עליון לא תצא הרעות והטוב” (איכה ג, לח), כלומר: אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב ולא להיות רע. וכיוון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: “מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו” (שם, לט), וחזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: “נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'” (שם, מ).

רש”י, מאידך, הגיע לנושא שלנו כשהוא בא לפרש מימרה קשה של רבי חנינא במסכת ברכות (לג, ע”ב): “אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים”. וכך הסביר רש”י:

כל הבא על האדם ביד הקב”ה הוא, כגון: ארוך קצר, עני עשיר, חכם שוטה, לבן שחור – הכל בידי שמים הוא. אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים. את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.

הבה נתרגם את כל הנ”ל לקונטקסט המודרני לקראת ראש השנה:

אין ביכולתנו לבחור אם נהיה עשירים או עניים; אולם יש ביכולתנו לבחור איזה אחוז מכספנו נתרום לצדקה.

אין ביכולתנו לבחור כמה זמן פנוי יש לנו; אולם יש ביכולתנו לבחור כיצד נשתמש בזמננו הפנוי: לצפות בטלוויזיה או לשחק עם ילדינו, לגלוש באינטרנט או ללמוד תורה, לבזבז זמן או לבקר חולים ולנחם אבלים.

אין ביכולתנו לבחור כמה שנים נחיה; אולם יש ביכולתנו לבחור מה נעשה באותן השנים.

הבחירה בידינו. זהו מסר חיוני לא רק בימים הנוראים אלא במשך כל השנה כולה.

המאמר פורסם באתר “ישראל היום” ביום שני 23 בספטמבר 2019