הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

קריעת ים סוף בראי האמנות

ד"ר ג'ו מילגרום, ד"ר יואל דומן

11 בינואר 2016

קריעת ים סוף והצלת בני ישראל ממצרים בשמות י”ג – ט”ו היא שיא וסיום לפרשה הארוכה של יציאת מצרים, המתחילה בשמות ד`. מילוט בני ישראל מידי המצרים מתואר כנס כפול – ה’ “קרע” את הים כדי לאפשר לבני ישראל לעבור בו והשיב את הים כדי להשמיד סופית את המצרים. בני ישראל נקראים לחזות בנס כפול זה כדי להעיד לדורות הבאים על הישועה האלוהית שבה זכו, והם מגיבים לאירוע בשירת הים המבטאת את גודל הנס, את שמחתם של הניצולים ואת השבח לאל שבלבם.

לאורך ההיסטוריה, קריעת הים טופלה רבות ע”י אמנים יהודים, נוצרים ומוסלמים. העניין הרב בפרשה זו בוודאי נובע מן הדרמטיות והחזותיות שלה. אך כפי שנראה בהמשך, מתוך עיון במדגם קטן, אמנים מפרשים את האירוע באופנים שונים מאד.

בנות ובני ישראל כעדים וכעדות

לאורה ג’יימס, חציית ים סוף, 1999: בציורה של ג`יימס, ציירת אפרו-אמריקאית בת זמננו המציירת בסגנון אתיופי מסורתי, קהל רב עומד על שפת ים סוף, בשורה המשתרכת הלוך וחזור מן מלאך בפינה העליונה הימנית בשלושה גלים. בולטים בקהל זה – בגלל כיסוי ראשיהם – מרים מצד ימין בשמלה לבנה ומשה המחזיק מטה משמאל. לשמאלו של משה, אלוהים מרחף מוקף מלאכים. נראה כי מלבד משה, כל הדמויות הן נשים. בציור הזה, הכל בתנועה. נוסף לגלי הקהל עצמו, הדמויות עצמן בתנועה; לרוב, הן אינן עומדות ישר אלא בהטיית המותן – למעשה, הן רוקדות! הן הנשיות והן הריקוד מוטעמים גם בכתובית מצד ימין, המציינת דווקא את תפקידה של מרים בסיפור ואת שירת הניצחון שהיא מנחה. אלמנט נוסף בציור זה הוא העיניים הפקוחות של בני ישראל המודגשות גם ע”י העיניים העצומות של חיל פרעה הטבועים בים. הדגש הזה על ראיה נמצאת כבר בתיאור קריעת ים סוף בספר שמות. וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: שמות י”ד 10, 13 בעצם, בני ישראל מצווים לראות את הניצחון על צבא מצרים, כדי להיות עדים לדורות הבאים, כפי שנאמר בהגדה לפסח: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. שנאמר, והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה` לי בצאתי ממצרים. לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא, אלא אף אותנו גאל עמהם. שנאמר, ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו: טיפול נוסף בנושא קריעת ים סוף, המדגיש גם הוא את שמחת האירוע, הוא ציור של האמן הישראלי נחום גוטמן, מתוך הגדה של פסח שאייר ב1930.

 

נחום גוטמן, חציית ים סוף, 1930: גם כאן בני ישראל פצחו בשירה, אך כאן הם עוד צועדים בתוך הים, בהנחיית משה ואהרן, והקהל מורכב מנשים, גברים וילדים. האווירה חגיגית מאד ותאורה יורדת מן השמים. ציור זה מזכיר צעדות וטכסים שנערכו בישראל כבר מלפני קום המדינה – כמו העדלאידע התל-אביבי וחגיגות חג השבועות בקיבוצים. לחלופין, אפשר לראות את בני ישראל בים סוף כאבטיפוס לעולים לארץ-ישראל בימי המנדט. גם כך וגם כך, גוטמן מתאר את האירוע המקראי ע”פ דפוסים שהיו מוכרים ביישוב המתהווה באותן השנים, מתוך הזדהות נלהבת עם העבר של עם ישראל. הציור השלישי מתמקד גם הוא בבני ישראל. הוא צויר על ידי הצייר אמריקאי ארסטוס סלסבורי פילד, שצייר בסגנון “פרימיטיבי”, במאה ה-19.

 

 

 

 

ארסטוס סלסבורי פילד, בני ישראל חוצים את ים סוף, 1880-1865: הצופה מביט בקהל עצום—שפרטיו מטושטשות אפילו בשורות הראשונות—הנמצא עדיין בתוך הים, העומד משמאלם ומימינם כחומות. מאחוריהם מזדקף עמוד האש, המפריד בינם לבין המצרים. נוסף לעיסוקו כצייר, היה פילד בין הצלמים הראשונים באמריקה ונראה כי סגנון הציור שלו הושפע מאילוצי הצילום בימיו; הנושאים נאלצו לשבת או לעמוד זמן רב ללא תנועה עקב איטיות המצלמה. על כן, בניגוד מובהק לציורה של ג`יימס, המתאר תנועה, הציור של פילד נראה נייח. ובניגוד לציור של ג`יימס, לא רואים בציור זה פרצופים בכלל. למעשה, אנחנו רואים בשורה הראשונה כבשים ושוורים ואי-אפשר אפילו להבחין בין הבהמות לבין בני האדם. נושא הציור הוא דמות קולקטיבית – עם ישראל. בציור הזה תפקיד עם ישראל אינו להעיד על קריעת ים סוף – הם העדות לקריעת ים סוף. כל העדה פונה אלינו, הצופים, כאילו לקראתנו, לשתף אותנו בעדות. זהו מן צילום מחזור המנציח את הגמר המוצלח .

 

 

תפקידו של משה
היצירה הרביעית היא פיסול, מאת פסל יהודי בן זמננו, פיליפ רטנר.

 

 

 

פיליפ רטנר, חציית הים, 1997: הפסל מורכב משני אלמנטים שאינם מיועדים לתאר את האירוע באופן מציאותי אלא לתמצת את ההתמקדות והרגש שבפרשה מכריעה זו. בלבוש אדום המדגיש את תפקידו וחשיבותו, משה המזוקן מניף את מטהו כלפי מעלה ומושיט גם את ידו. אפשר לפרש את התנוחה הזאת כמייצג את רגע קריעתו את הים במצוות האל, שמצד אחד משה הוא המבצע את הנס, ומצד שני הוא פועל אך ורק כשליח ומטעם האל. משה עומד בתחתית צורת U ענקית, המייצגת את הים. המימדים הקטנים של משה לעומת הים מבטאים מצד אחד את גודל תפקידו, ומאידך את תפקידו כעושה דבר ה`. צורת הים מזכירה גם בקבוק, עם צוואר צר. הדימוי הוא לידה – משה, כנציג בני ישראל, עומד להיולד.

 

 

 

 

 

 

 

 

קתרינה קראוס, חציית ים סוף, 1980: ציור נוסף המבוסס על אותו הדימוי נוצר ע”י קטרינה קראוז, נזירה נוצרית העובדת שנים רבות בקרב שבט אפריקאי ואיירה את התנ”ך ע”פ סגנונם.

בשתי היצירות האלה, לעומת ציוריהם של ג`יימס ופילד, משה, המזוהה ע”י מטהו, תופס מקום מרכזי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יצירה נוספת המתמקדת במשה היא חיתוך עץ של יעקב שטיינהרדט – יעקב שטיינהרדט, משה בים סוף, 1919. שני מוקדים בציור הזה מושכים את תשומת הלב: האור הבוקע למעלה בצד שמאל ופרצופו של משה. לפי התיאור המקראי, הלכו בני ישראל בתוך הים כל הלילה ויצאו ממנו בעלות השחר. האור גם מייצג לעתים קרובות את התקוות לעתיד. אך פרצופו של משה נראה כמביע חרדה או אפילו אימה; שמא למראה טביעת המצרים בים או אולי לנוכח הדרך הקשה במדבר שעוד עומדת לפני בני ישראל .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גורלו של פרעה
בציור הבא אנו פוגשים את העולם המוסלמי ביצירה של צייר פרסי אלמוני, מן המאה ה-18.

 

פרעה וחייליו טובעים בים סוף, פרס, המאה ה-18: שתי דמויות מובלטות בין המצרים הטובעים בים. לפי מקורות איסלאמיים, המלאך גבריאל נשלח אל פרעה כדי למסור לו את גזר דינו. פרעה מודה לבסוף בכוחו של אלוהים. ישנה מחלוקת המתנהלת עד היום בין פרשני הקוראן, אם פרעה ניצל, עקב תשובתו או שמא תשובה באונס אינה נחשבת, ולכן גם הוא טבע.

במדרשים היהודיים מופיעה דעה שלפיה פרעה ניצל לאחר וידויו, ופלא פלאים נשלח לנינוה ומלך שם ארבע מאות שנה עד לזמנו של יונה הנביא, ואז עודד את עמו לחזור בתשובה.

תמונה נוספת שבה רואים את המצרים ואת פרעה נמצאת בהגדת סרייבו:

הגדת סרייבו, קריעת הים ושיר מרים, 1350: בעמוד הזה מן ההגדה יש שתי תמונות הקשורות בקריעת ים סוף. למעלה, בני ישראל עוד עוברים בים, בכמה מסלולים נפרדים, בעוד המצרים כבר טבע, .חוץ מפרעה, הנראה בצד שמאל. שוב מתברר כי דימוי העבר מבוסס על מוסכמות ההווה. למטה, מרים מנחה את מקהלת בנות ישראל בשירת הים. הן לא נראות בכלל עייפות ממסען בתוך ים סוף, אלא כנשים עדינות הרוקדות בחגיגות כלשהן. השוואתן אל מקהלת הנשים בציור של לאורה ג`יימס מבהירה את ההבדל הטבעי בדמיון כל צייר את העבר על פי ההווה שלו. גם בציור הפרסי שלנו, נראות נשי ישראל על שפת הים. אך במקרה זה, הן עומדות בשולי התמונה ומודגש בעיקר שהן ניצבות בנפרד מן הגברים. שוב, עדות לדמיון העבר ע”פ המוסכמות של ההווה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קריעת הים בדורא אירופוס
עד עכשיו טיפלנו ביצירות די מודרניות. נתבונן כעת בציור מלפני יותר מ-1700 שנה: דורא אירופוס, קריעת ים סוף, 244 לספירה:

בציור הקיר שבבית הכנסת של דורא אירופוס, מופיע משה רבנו פעמים רבות. בציור זה בלבד, הוא מופיע שלוש פעמים: מימין הוא שולף את מטהו להבקיע את הים; במרכז הוא מחזיר את הים ומטביע את המצרים; ומשמאל, הוא עומד ליד בני ישראל ה”חמושים” (שמות י”ג 18) בעת שירת הים. הסבר אחד לריבוי זה הוא כי האמן ניסה בצורה זו להמחיש את מעבר הזמן בסיפור קריעת הים. אפשרות אחרת היא כי הדבר בא להדגיש את חשיבותו של משה, כמנהיג האידיאלי של עם ישראל והתקווה לעתיד. אך אפשרות שלישית קובעת כי תמונתנו עוצבה ע”פ צירופן של שלוש תמונות דגם עתיקות, שלמרבה הצער לא שרדו. יש לשים לב שמאחורי משה הכפול בצד שמאל ישנם פסים (מסלולים) אופקיים. מסלולים דומים נראים בציור מהגדת סרייבו. מדרש תנחומא מסביר את פשר המסלולים האלה: נוצר נתיב נפרד בים לכל אחד מן השבטים, כדי להגדיל את הנס. מדרש אחר מסביר את שתי ידי האלוהים בציור כביטוי חזותי לחזרה על המילה “ימין” בשמות ט”ו 6: יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב.

המדרש ממשיך ומסביר כי לכל אחת מהופעות המילה, יש תפקיד נפרד: יד אחת מצילה את עם ישראל ויד אחת מטביעה את המצרים. בכך, כמו בחלק גדול מתמונותינו, מתבטא המתח בין שימחת השחרור ועצב על אובדן החיים.

ד”ר ג’ו מילגרום היא מרצה לאמנויות כמדרש במכון שכטר למדעי היהדות אשר מלמדת את הקורס הייחודי “מדרש במו ידיך – סדנא בבית האמן”, וד”ר יואל דומן הוא חוקר מקרא ומרצה לתנ”ך בהיברו יוניון קולג’ (HUC) בירושלים, JTS ובבית הספר התיכון ליד-ה.
ד”ר מילגרום וד”ר דומן יזמו והקימו את האתר “אסופות מדרש תמונה” המבוסס על אוסף בהיקף של כ-3,000 שקופיות ותמונות של פרטי אמנות, עליו עמלה ד”ר מילגרום במשך כל חייה כמרצה וכחלוצה של חקר פרשנות המקרא באמצעות אמנות ושאותם תרמה לפרויקט זה. עד כה קוטלגו ל-28 נושאים שונים למעלה מ-950 פרטי אמנות אשר נגישים כעת לצפייה, בצירוף מאמרים בעברית ובאנגלית שניתנים לאיתור פשוט באמצעות מנוע חיפוש.

********************************************************************

מקורות למאמר:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח/א
אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב, נתן לחם לכל בשר. וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים
אמר רבי אלעזר בן עזריה: קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף שנאמר, מהר צעה להפתח וכתיב בתריה רגע הים ויהמו גליו….

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח/ב
רבי נתן אומר: ואמת ה` לעולם – דגים שבים אמרוהו, כדרב הונא דאמר רב הונא: ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו
וכדדרש רבה בר מרי: מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף? מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולין מצד אחד, כך מצריים עולים מצד אחר.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים, פלוט אותן ליבשה.
אמר לפניו, רבונו של עולם – כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו?
אמר לו, אתן לך אחד ומחצה שבהן.
אמר לו, רבונו של עולם – יש עבד שתובע את רבו?
אמר לו, נחל קישון יהא לי ערב. מיד פלט אותן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שנאמר, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י/ב
ואמר רבי יוחנן, מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו (דברי הימים ב` כ` 21)? לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים.
ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה? בקשו מלאכי השרת לומר שירה.
אמר הקדוש ברוך הוא, מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?

מדרש רבה בראשית פרשה מד פסקה כא
ר` יהושע בן לוי אמר, אף קריעת ים סוף הראה לו דכתיב (בראשית ט”ו 17) אשר עבר בין הגזרים האלה; המד”א (שם קל”ו) לגוזר ים סוף לגזרים

מדרש רבה שמות פרשה כב פסקה ב
(ב) ד”א וישובו המים – אמר ר”י, כיון שעלה אחרון שבישראל מן הים, ירד לתוכו אחרון של מצרים. ורשב”ל אומר, על אלו (ועל אלו) ואלו] ננעל הים מד` רוחותיו. אמר משה לפני הקב”ה, מה יעשו ישראל? אמר לו, אי אתה זקוק למה, שאני עושה להם נס. באותה שעה שלח הקב”ה את ידו והעלן מן הים שנאמר (תהלים יח), ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים.
א”ר אבהו, משל למי שראה הגייסות באות עליו והיה בנו עמו. מה עשה? נטל בנו בידו והיה נלחם עם הגייס בשניה. ואמר לו בנו, אבא, לא אחסר אותן שתי ידים:, אחת שהיא מחזקת אותי ואחת שהורגת בגייס. כך אמרו ישראל להקב”ה, יהי שלום על אותן שתי ידיך: אחת שהיתה מצלת אותנו מן הים ואחת שהיתה מנערת המצרים שנאמר, ימינך ה` נאדרי בכח ימינך ה` וגו`.
וישב הים לא נאמר אלא וישובו המים. מכאן שכל המימות חזרו.
על המצריים לא נאמר אלא על מצרים. שנטל הקב”ה שר שלהם תחלה וטבעו בים ואח”כ ירדו כולם אחריו. לכך נאמר, וישובו המים על מצרים ואח”כ על רכבו ועל פרשיו:

מדרש רבה שמות פרשה כד פסקה א
ויסע משה את ישראל הה”ד (דברים לב) הלה` תגמלו זאת. ר` ששא בנו של רבי אבא היה כותב ה”א למטן ולמ”ד למעלן; כלומר, הוי הלה` תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם? שקרע לכם את הים לי”ב קרעים ושקע את המצריים בים והיתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם שנאמר, ימינך ה` נאדרי בכח ימינך ה` וגו`….

מדרש רבה שמות פרשה מג פסקה ח
(ח) ד”א אשר הוצאת מארץ מצרים – מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים? א”ר יהודה בר שלום בשם ר` יהודה בר סימון בשם ר` לוי בן פרטא, למה”ד? לאחד שבא ליקח עבד. אמר לאדוניו, העבד הזה שאתה מוכר, קאקגריסין הוא או קאלוחסין הוא? אמר לו קאקגריסין הוא ועל זה אני מוכרו. לקחו והוליכו לביתו; פעם א` סרח אותו העבד, התחיל אדונו מכהו. אמר לו, הורגך אני – מה אני מבקש עבד רע? התחיל העבד צווח, בייא מעביר עלי. א”ל אדוניו, סרחת כל הסרחון הזה ואתה צווח בייא העברת לי. אמר העבד, באמת בייא העברת עלי. א”ל, מרי היאך לקחת אותי בעבד טוב או בעבד רע? א”ל, בעבד רע. אמר לו, בעבד רע אתה לקחתני ותבקשני עבד טוב? כך אמר משה; רבון העולם לא כך אמרת לי (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ואמרתי לך באיזה זכות אתה גואלן, הם עובדים עבודת כוכבים? ואמרת לי, אתה עכשיו רואה אותם עובדים עבודת כוכבים ואני עומד ורואה אותם שהן יוצאין ממצרים, ואקרע להם את הים, ואביאם אל המדבר, ואתן להם את התורה, ואראה להם את כבודי פנים בפנים, והם מקבלים מלכותי, וכופרים בי בסוף ארבעים יום, ועושין את העגל. הוא שאומר (שם ג), ראה ראיתי את עני עמי. וזהו קולו של עגל – קול ענות אנכי שומע. ועד שלא גאלתם, אמרת לי שהם עושים את העגל, ועכשיו שעשו אותו אתה מבקש להרגן? לכך הזכיר יציאת מצרים בסניגוריא שלו. אמר רבי פנחס הכהן בן חמא בשם רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, מהו ראה ראיתי? אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אתה רואה אותן עכשיו ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי, אני יוצא בקרוכין שלי שאתן להם את התורה שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי שכתוב (יחזקאל א), ופני שור מהשמאל. לפיכך אמר משה, למה ה` יחרה אפך. אתה היית יודע אותם ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל?

מדרש תנחומא בשלח פרק י
(י) ואתה הרם את מטך – עשרה נסים נעשה להם על הים:
נבקע להם הים
ונבקע כמין כפה שנא` (חבקוק ג) נקבת במטיו ראש פרזיו וגו`
ונחלק לי”ב שבילים שנאמר ונטה ידך על הים ובקעהו
ונעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה
ונעשה כמין טיט שנאמר (שם) דרכת בים סוסיך חמר מים רבים
ונעשו המים פרורים שנאמר (תהלים עד) אתה פוררת בעזך ים
ונעשה סלעים סלעים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים
ונעשה גזרים שנאמר (שם קלו) לגוזר ים סוף לגזרים
ונעשה ערמות ערמות שנא` וברוח אפיך נערמו מים
ונעשה כמו נד שנאמר נצבו כמו נד
ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית שנאמר קפאו תהומות
רבי יהודה אומר, הרי מקראות עשר, ממקומות הרבה. משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג בנו לפניו באו ליסטים לשבותו מלפניו. החזירו לאחוריו. בא הזאב, נטלו מאחוריו נתנו לפניו. ראה לסטין מאחוריו וזאב מלפניו, נתנו על זרועותיו. אף כך הקב”ה לישראל: הים לפניהם ומצרים לאחוריהם, קחם על זרועותיו. התחיל מצטער, פירש עליו בגדו שנאמר (שם קה) פרש ענן למסך. הרעיב, נתן לו לחם שנאמר, הנני ממטיר לכם לחם. צמא, נתן לו מים שנאמר (שם), ויוציא נוזלים מסלע. כנגדן אמרי ליה ישראל עשר שירות:
הראשונה במצרים שנאמר (ישעיה ל), השיר יהיה לכם כליל התקדש חג
השנית על הים שנאמר, אז ישיר משה
השלישית על הבאר (במדבר כא), אז ישיר ישראל את השירה
הרביעית אמר משה (דברים לא), ויהי ככלות משה לכתוב וגו`
החמישית (יהושע י), אז ידבר יהושע לה` ביום תת ה` את האמורי
הששית (שופטים ה), ותשר דבורה וברק בן אבינועם
השביעית (שמואל ב כב), וידבר דוד לה` את דברי השירה
השמינית (תהלים ל), מזמור שיר חנוכת הבית לדוד…
התשיעית של שלמה, שיר השירים
העשירית לעתיד, מזמור שירו לה` שיר חדש כי נפלאות עשה (תהלים צו):

פרקי דרבי אליעזר פרק מ”ב
ר` נחוניא בן הקנה אומ`, תדע לך כח התשובה: בא וראה מפרעה מלך מצרים, שמרד בצור עליון הרבה מאד שנ` מי ה` אשר אשמע בקולו. ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה שנ` מי כמוך באלים ה` מי כמוך נאדר בקדש והצילו הב”ה בין המתים. מניין שלא מת? שנ` כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו` (שמות ט` 15 – 16). והלך ומלך בננוה. והיו אנשי נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו במשכב זכור. ובא אצלו מעשיהם הרעים וכששלח הקדוש ברוך הוא ליונה להנבא עליה להחריבה, שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי שיעשה את הדברים הללו ישרף באש.

קוראן י` 90 – 92
וכאשר העברנו את בני-ישראל בים רדפו אחריהם פרעה וחילו בזדון ואיבה, ורק כאשר עמד פרעה לטבוע, הודה: “אני מאמין שאין אלוה זולת האל שבני-ישראל מאמינים בו, ואני מצטרף אל המסורים לו”. ואז אמרנו לו: “האומנם? הלא מקודם מרדת והייתה מן המושחתים! אולם היום נציל אותך בגופך למען תהיה לאות לבאים אחריך”, אך מרבית האנשים אינם שמים לב לאותותינו.

ד"ר ג'ו מילגרום היא מרצה לאמנויות כמדרש במכון שכטר למדעי היהדות אשר מלמדת את הקורס הייחודי "מדרש במו ידיך - סדנא בבית האמן", וד"ר יואל דומן הוא חוקר מקרא ומרצה לתנ"ך בהיברו יוניון קולג' (HUC) בירושלים, JTS ובבית הספר התיכון ליד-ה.
ד"ר מילגרום וד"ר דומן יזמו והקימו את האתר "אסופות מדרש תמונה" המבוסס על אוסף בהיקף של כ-3,000 שקופיות ותמונות של פרטי אמנות, עליו עמלה ד"ר מילגרום במשך כל חייה כמרצה וכחלוצה של חקר פרשנות המקרא באמצעות אמנות ושאותם תרמה לפרויקט זה. עד כה קוטלגו ל-28 נושאים שונים למעלה מ-950 פרטי אמנות אשר נגישים כעת לצפייה, בצירוף מאמרים בעברית ובאנגלית שניתנים לאיתור פשוט באמצעות מנוע חיפוש.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן