הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

פרשת שופטים – בין שלמה המלך לשלמי הסנדלר

פרשת שופטים עוסקת בכמה חוקים שעניינם מוסדות ההנהגה וסדרי השלטון. אחד הנושאים המפתיעים בהם הוא חוק המלך. המחשבות על מלכים ומלוכה מלוות לעיתים בהתרפקות רומנטית, ומעוררות חלומות על כתר מוזהב, על כרכרה של סוסים ועל ארמון מפואר. מחשבות דומות עלו ככל הנראה גם בראשם של בני ישראל כפי שמופיע בפרשה: “כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי” (דברים יז, יד). בני ישראל רוצים להיות ככל העמים ומבקשים מלך. המלך משמש דמות ייצוגית המבטאת עצמאות וגאווה לאומית. ואומנם, גם עם הקמתה של מדינת ישראל היו אנשים שקראו לכינון שלטון מלוכני, בדומה לזה שנהג בתקופת מלכות בית דוד ובית חשמונאי.

למרבה הפלא, התורה לא דוחה את הבקשה ודווקא מאפשרת מימוש של משאלת לב זו. אך עם זאת היא מחוקקת את “חוק המלך” הכולל כמה מגבלות החלות על המלך.

רגע רגע, חוק המלך?! האם אין כאן דבר והיפוכו?! הרי המלך הוא כל־יכול ומעל כולם, הוא זה שמחליט בכל דבר ועניין! הוא זה שמחוקק את החוקים. האם מישהו יכול לחייב אותו לדבר כלשהו?

ובכן, מתברר שכן. התורה קובעת “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ” (טו). המלך אינו כל־יכול, הוא כפוף לאל אשר בוחר אותו. התורה ממשיכה ומוסיפה מגבלות בתחומים אחרים: “רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים… וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד” (טז-יז). שלוש המגבלות באות דווקא בשלושת התחומים שאולי מאפיינים ביותר את המלכות: סוסים, נשים, כסף וזהב. אם התורה כבר מסכימה למלוכה, למה להגביל את המלך?

לפני שנענה על שאלה זו נבחן את דמותו של אחד המלכים הידועים ביותר בתולדות ישראל, שלמה המלך. שלמה לא בדיוק שמר על חוק המלך. ספר מלכים מתאר בפירוט רב את הפאר ואת ההדר של מלכות שלמה. בין השאר מסופר שהיו לו אלף נשים וארבעים אלף אורוות סוסים, וכי הכסף והזהב בירושלים היה רב כל כך שהיה כאבנים (מלכים א ה-יא). הביקורת כלפי שלמה על כך שלא נהג על פי חוק המלך נשמעת בחריפות באגדת חז”ל:

“אמר הקדוש ברוך הוא… מה עטרה זו עושה בידך? רד מכסאי! באותה שעה ירד מלאך בדמותו של שלמה וישב על כסאו. והיה [שלמה] מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואומר: “אני קהלת הייתי מלך”! והיו מכין אותו בקנה, ונותנין לפניו קערה של גריסין. באותה שעה בכה ואמר: “וזה היה חלקי מכל עמלי” (קהלת רבה ב, ב סימן ג).

שלמה עבר על שלושת האיסורים שבחוק המלך, ולכן נענש בכך שהודח מכיסאו. במקום מרכבת הסוסים הוא מדדה כעת ברגליו וסופג מכות. במקום הארוחות המפוארות מגישים לו קערה של גריסים. במקום הארמון עם אלף הנשים, הוא הופך לעני חסר בית המחזר על הפתחים. את מקומו מחליף מלאך בדמותו של שלמה היושב על כיסאו. המחזמר המפורסם על שלמה המלך ושלמי הסנדלר (שכתב סמי גרונמן ושתרגם מגרמנית נתן אלתרמן) מתבסס בין השאר גם על אגדה זו שכן כאשר כל תפקידו של המלך הופך לעניין מוחצן וריק מתוכן, גם סנדלר עני יכול להחליפו.

אם כן, מדוע להגביל את המלך? התשובה לכך מצויה בפרשתנו: “לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול” (דברים יז, כ). המלך צריך לזכור שהוא כפוף לחוקי התורה ושמטרת תפקידו היא לשרת את העם. אסור לו להתגאות במעמדו ולהתנהג ככל העולה על רוחו. זהו מסר חינוכי חשוב לכל הנושאים בתפקיד ציבורי. לעיתים התפקיד מאפשר טובות הנאה שונות, הכנסה כלכלית גבוהה ורכב מפואר. אולם מנהיגי הציבור צריכים לזכור שתפקידם לשרת את הציבור ושהם אינם מעל לחוק אלא כפופים למגבלותיו.

המאמר פורסם באתר ישראל היום ביום חמישי 16 באוגוסט 2018

ד"ר תמר קדרי היא דיקנית מכון שכטר למדעי היהדות ומרצה וחוקרת של ספרות חז"ל. היא בוגרת תואר ראשון ושני ובעלת תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. בשנת 2001 הייתה עמיתת מחקר במרכז ללימודי היהדות באוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 2009 זכתה במענק של הקרן הלאומית למדע ובמשך שש שנים ניהלה פרויקט מחקר להוצאת מהדורה מדעית למדרש שיר השירים רבה. הסינופסיס הועלה לאתר של מכון שכטר למדעי היהדות. היא פרסמה מאמרים חשובים בכתבי עת יוקרתיים בארץ ובחו"ל. ספרה "מנחה ליהודה" ראה אור בשנת 2017 בהוצאת מכון שכטר למדעי היהדות ומכון לאו בק. פרט לכך היא גם אומנית ופסלת והשתתפה בתערוכות בגלריות בירושלים ובתל אביב.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן