הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

כל מה שאני באמת צריך לדעת על היהדות, למדתי מפרקי אבות

עשה לך רב

שנה ה’, מספר 4

אייר תשע”ט

לעילוי נשמת הוריי

הרב נח ודבורה גולינקין ז”ל

שעמלו עם הציבור לשם שמים (אבות ב:ב)


מתקופת הגאונים ואילך נוהגים ללמוד פרקי אבות בכל שבת אחר הצוהריים בין פסח לשבועות, או בין פסח לראש השנה. החודש – במקום לפרסם שו”ת – ברצוני להסביר למה חשוב לכל יהודי ללמוד פרקי אבות בין פסח לשבועות, ובמשך כל השנה כולה. ד”ג

* * * * *

בשנת 1986 פרסם כומר נוצרי בשם רוברט פולגהום ספר קטן בשם “כל מה שאני באמת צריך לדעת, למדתי בגן ילדים”. הספר כלל הרבה שיעורים חמודים וחשובים שאנו מלמדים ילדים בגן, שיכולים לשרת אותנו היטב לאורך כל חיינו. לדוגמא: שתף הכל; שחק הוגן; לא להכות אנשים; החזר דברים למקום שבו מצאת אותם; נקה את הבלגן של עצמך; אל תיקח דברים שאינם שלך; תגיד שאתה מצטער כשאתה מכאיב למישהו; שטוף את ידיך לפני שאתה אוכל; הורד את המים באסלה; עוגיות חמות וחלב קר טובים בשבילך; לחיות חיים מאוזנים – יש ללמוד קצת ולשתות קצת ולצייר קצת ולשיר ולרקוד ולשחק ולעבוד קצת; תפוס תנומה כל יום אחר הצהריים; כשאתם יוצאים לעולם, היזהרו מתנועה, החזיקו ידיים, והישארו ביחד; להיות מודעים לפלא. זכרו את הזרע הקטן בכוס הקלקר: השורשים יורדים והצמח עולה ואין איש יודע באמת איך או למה, אבל כולנו כאלה; דג זהב ואוגרים ועכברים לבנים ואפילו הזרע הקטן בכוס הקלקר — כולם מתים. גם אנחנו; ואז זכרו את הספרים של דיק וג’יין ואת המלה הראשונה שלמדתם — המילה הגדולה מכולם – הסתכלו!

למרבה הפלא, הספר הפך לרב-מכר. עד שנת 2013 נמכרו 7 מיליון עותקים. אכן, עד כה נמכרו 17 מיליון עותקים של ספריו של רוברט פולגהום ב-31 שפות ב-103 מדינות.

החודש, אני רוצה לדבר על נושא דומה: כל מה שאני באמת צריך לדעת על היהדות, למדתי מפרקי אבות. פרקי אבות הוא סוג אחר של רב-מכר. הוא נלמד ואף נשנה בעל פה על ידי יהודים במשך למעלה מ-1,800 שנה ברחבי העולם. מתקופת הגאונים, נהוג ללמוד פרק אחד כל שבת לאחר תפילת מנחה בין פסח לשבועות, או בין פסח לראש השנה.(1)  אכן, זאת הסיבה שהוסיפו את פרק “קנין תורה” לאבות, כדי שיהיו ששה פרקים, אחד לכל שבת בין פסח לשבועות.(2)

מלבד התנ”ך, הסידור וההגדה, פרקי אבות נדפס יותר פעמים מכל ספר יהודי אחר. הסיבה לכך היא, שבנוסף למאות מהדורות נפרדות, הוא נכלל בסידור לאחר תפילת מנחה של שבת מכיוון שאז נהגו ללמוד אותו. לפני מספר שנים אני רכשתי אוסף של למעלה מ-400 מהדורות שונות של פרקי אבות עבור ספריית מכון שכטר בירושלים לזכרם של הורי, הרב נח ודבורה גולינקין ז”ל; אבל זה רק אחוז קטן ממספר המהדורות הקיימות.(3)

למה הספר הקטן הזה כל כך פופולרי? זוהי החכמה המזוקקת של התנאים, חכמי המשנה, מימי הבית השני ועד שנת 200 לספירה. משל למה הדבר הדומה? הבה נאמר שמישהו התחיל לפני כמה מאות שנה לאסוף את האמרות החשובות ביותר של המוחות הגדולים ביותר של העולם המערבי, משפט אחד או שניים מ:

צ’וסר ושייקספיר,

דנטה ומקיאוולי,

ג’ון מילטון ואייזיק ניוטון,

לוק והיום,

תומס ג’פרסון ובנג’מן פרנקלין,

פרויד ואיינשטיין,

ג’ון דיואי וברטרנד ראסל.

 

פרקי אבות הוא המקבילה היהודית. הוא מכיל ב-128 משניות, משפט אחד או שנים מ:

הלל ושמאי,

רבי אליעזר ורבי יהושע,

רבי עקיבא ורבי טרפון,

רבי מאיר ורבי שמעון,

רבי יהודה הנשיא ורבי אלעזר הקפר,

סך הכל 63 תנאים מתוך 156 הנזכרים במשנה.(4)

אני מלמד קורס אקדמי במכון שכטר על פרקי אבות פעם בשנתיים, ובשנה שעברה החלטתי ללמוד את פרקי אבות בעל פה. זה לקח לי בערך חודשיים וחצי, תוך כדי נסיעות ברחבי ירושלים וטיסות במטוסים, וערכתי “סיום” ביארצייט של אמי דבורה גולינקין ז”ל בטבת תשע”ח. מאז, אני חוזר על פרקי אבות בעל פה פעם בשבוע.

החלטתי ללמוד פרקי אבות בעל פה משלוש סיבות:

א. המשנה נקראת “תורה שבעל פה”, ותאמינו או לא, במשך מאות שנים כל מי שלמד את המשנה למד את כל 63 המסכתות בעל פה! רציתי לדעת את פרקי אבות בעל פה כדי שאדע איך זה מרגיש לדעת מסכת אחת של משנה בעל פה.

ב. פרופ א”א פינקלשטין ז”ל, הנגיד של בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בין השנים 1972-1940, נהג לומר לתלמידיו כי עליהם ללמוד את פרקי אבות בעל פה, שאם יצטרכו אי פעם לתת דבר תורה או דרשה או הספד ספונטני בלי התראה מראש יוכלו לעשות זאת. עכשיו אני יודע שזה נכון!

ג. לבסוף, כפי שנראה בעוד רגע, “כל מה שאתם צריכים לדעת על היהדות, אתם יכולים ללמוד מפרקי אבות”.

אז תנו לי לשתף אתכם בחלק מחכמת פרקי אבות. אחלק את החומר לשלושה חלקים: אתחיל עם הנושא של דין או משפט; אז אדבר על לימוד תורה בכל השלכותיו, מכיוון שזהו נושא מרכזי בפרקי אבות; ואז אנסה לתמצת מה שיש לפרקי אבות לומר על איך להתייחס לקהילה היהודית, לחברינו ולמשפחותינו.

 

א) דין

ג:א “עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון … ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא “.

ד:כב “ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא”.

במילים אחרות, על פי פרקי אבות, לאחר מותו של אדם, הוא יישפט על ידי הקב”ה בפני בית דין של מעלה.

ואיך נישפט? על פי כל מעשינו, הנרשמים בספרים שבשמים. כמו שאמר רבי יהודה הנשיא (ב:א): “והסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך: עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין“.

וכן אומר רבי עקיבא (ג:יז): “החנות פתוחה והחנווני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מי שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה”.

אכן, תפיסה דומה מופיעה בפיוט “ונתנה תוקף” שאנו שרים בימים הנוראים:

ונתנה תוקף קדושת היום

כי הוא נורא ואיום

ובו תינשא מלכותיך

ויכון בחסד כסאך

ותשב עליו באמת.

אמת, כי אתה הוא דיין ומוכיח

ויודע ועד

וכותב וחותם

וסופר ומונה

ותזכור כל הנשכחות

ותפתח את ספר הזיכרונות

ומאליו ייקרא, וחותם יד כל אדם בו.

ומי כותב את הספרים השמימיים האלה? לפי פרקי אבות, כל אחד מאתנו כותב את ספרו. כפי שאמר רבי עקיבא (ג:טו): “הכל  צפוי והרשות נתונה”; כלומר, הכל נראה על ידי הקב”ה אבל יש לכל אדם בחירה חופשית.(5)

עד כאן לגבי היותנו נשפטים על ידי הקב”ה. ומה לגבי האופן שבו אנו שופטים אחרים?

ד:כ “רבי [יהודה הנשיא] אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו – יש קנקן חדש מלא ישן, וישן — שאפילו חדש אין בו”.

בשני מקומות אומר לנו פרקי אבות להיזהר מאוד בדרך שבה אנו שופטים אנשים אחרים:

יהושע בן פרחיה אומר לנו בפרק א:ו: “והווי דן את כל האדם לכף זכות”.

בעוד הלל אומר בפרק ב:ד: “ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו”.

או, כפי שאטיקוס פינץ’ אומר בספר “אל תיגע בזמיר” (פרק 3): “אתה אף פעם לא ממש מבין בן-אדם עד שאתה שוקל את הדברים מנקודת המבט שלו … עד שאתה מטפס לתוך עורו ומסתובב בתוכו”.

 

ב) לימוד תורה, מעשים, ומקצוע

אין זה מפתיע שיש דגש חזק על לימוד תורה בפרקי אבות. הרי התנאים ראו בכך אחד האידיאלים היהודיים הגבוהים ביותר. הם אמרו:

ב:ה “אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.”

ב:ז “… קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא.”

ב:ח “אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.”

ב:יב “והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך”, כלומר, אתה לא יכול לרשת ידע בתורה; אתה חייב לעבוד קשה על מנת לקנות דברי תורה.

ב:יד “הווי שקוד ללמוד תורה.”

ב: טז “אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה.”

ג:ב “אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שורה ביניהם… מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב”ה קובע לו שכר…”.

ג:ג “אבל שלושה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא”.

ד:י “רבי מאיר אומר: הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה.”

ה:כב “בן בג-בג אומר: הפוך בה והפך בה דכולה בה, ובה תחזי וסיב ובליה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מידה טובה הימנה.”

אהבת תורה גם הובילה למתן כבוד לחכמים:

א:ד “יוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים; והווי מתאבק בעפר רגליהם והווי שותה בצמא את דבריהם.”

א:א אנשי כנסת הגדולה היו אומרים: “והעמידו תלמידים הרבה”.

כל זה לא מפתיע. הרי שמעון הצדיק אמר (א:ב): “על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים”.

אבל זה פחות ידוע שרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אמר (ב:ב): “יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.”(6) הלוואי שבחורי הישיבה החרדים במדינת ישראל היו שומעים בקולו!

כמו כן, כל הסבור שהחכמים שהתעניינו כל כך בלימוד תורה התנגדו למעשים – אינו אלא טועה.

ג:ט “[רבי חנינא בן דוסא] היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.”

ג:יז “[רבי אלעזר בן עזריה] היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו… אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו…”.

ד:ה “רבי ישמעאל בנו [של רבי יוחנן בן ברוקא] אומר: הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

לבסוף, שמאי אומר (א:טו): “אמור מעט ועשה הרבה” ורבן שמעון בן גמליאל אומר (א:יז): “לא המדרש עיקר אלא המעשה”.

ולכן, למרות שלימוד תורה היה מרכזי בחייהם של התנאים, הם הדגישו בפרקי אבות כי יש לשלב לימוד תורה עם מקצוע ועם מעשים.

 

ג) כיצד עלינו להתייחס לקהילה היהודית, לחברים ולמשפחה?

לפרקי אבות אין הרבה מה לומר על הקהילה היהודית, אבל שתי המשניות בנידון  חשובות ביותר:

ב:ד “הלל אמר: אל תפרוש מן הציבור”. או, כפי שכתב פעם פרופ’ יעקב פטוחובסקי:” החיים היהודיים… הם חיי קהילה. הנזיר היהודי, אין להעלותו על הדעת “. (7)

ב:ב “רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר… וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עמהם לשם שמים”. כלומר, יש לשרת את הציבור לשם שמים, ולא לשם כבוד או רווח כספי.

מצד שני, יש לפרקי אבות הרבה מה לומר על איך להתייחס לחברינו:

א:ו “יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר…”.

ב:ט “צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?… רבי יהושע אומר: חבר טוב.”

ב:י “רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך…”.

ב:יב “רבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך…”.

ג:יא “רבי אלעזר המודעי אומר: … והמלבין פני חברו ברבים… אין לו חלק לעולם הבא.”

במשנה אחרת (ד:יח) יש עצה פסיכולוגית טובה: “רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו; ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו; ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.”

“שמאי אומר:.. והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” (א:טו), ואילו “רבי ישמעאל אומר… והווי מקבל את כל האדם בשמחה” (ג:יב).

אנו גם מצווים לארח אנשים זרים בבית (א:ה): “יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך…”.

יתר על כן, אנו מצווים פעם אחר פעם על מידת הענווה:

א:יג הלל אומר: “נגד שמא אבד שמיה”, המגדל את שמו, מאבד את שמו.

ד:ד “רבי לויטס איש יבנה אומר: מאד מאד הווי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה”, כלומר, כדאי להיות צנועים מכיוון שכולנו בני תמותה.

ד:י “רבי מאיר אומר… והווי שפל רוח בפני כל אדם.”

ד:טו “רבי מתיה בן חרש אומר:.. והווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.”

ה:יט “עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה — מתלמידיו של אברהם אבינו…”.

ד:יג רבי שמעון אומר שכתר שם טוב – הנקנה על ידי התנהגות מוסרית –עולה על כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות.

ג:י “[רבי חנינא בן דוסא] אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו.” במילים אחרות, אם יש לאדם יחסים טובים עם אנשים אחרים, זה מוצא חן בעיני ה’.

אני מקווה שהצלחתי לעורר בכם את התיאבון ללמוד פרקי אבות. אני מצרף להלן רשימה נבחרת של פירושים לפרקי אבות.

אני רוצה לסיים בדברי רבי טרפון:

היום קצר, והמלאכה מרובה;

והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק…

לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. (ב:טו)

 

הערות

  1. יום טוב ליפמן צונץ, מנהגי תפילה ופיוט בקהילות ישראל, ירושלים, תשע”ו, עמ’ 88-87; יצחק יוסף כהן, “מסכת אבות: פירושיה ותרגומיה באספקלריית הדורות”, קרית ספר מ’ (תשכ”ה), עמ’ 105-104 = מקורות וקורות, ירושלים, תשמ”ב, עמ’ 42-40; שמעון שרביט, “מנהג הקריאה של אבות בשבת ותולדות הברייתות שנספחו לה בעקבותיו”, בר אילן י”ג (תשל”ו), עמ’ 187-169; יעקב גרטנר, “אמירת אבות בשבת”, גלגולי מנהג בעולם ההלכה, ירושלים, תשנ”ה, עמ’ 73-59; B. Lerner, “The Tractate Avot” in: Shmuel Safrai, editor, The Literature of the Sages, 1987, p. 274.
  2. ראו הספרות בהערה 1.
  3. לביבליוגרפיות חלקיות ראו פנחס יעקב הכהן, אוצר הביאורים והפירושים, לונדון,  תשי”ב,  עמ’ 112-96; יצחק יוסף כהן הנ”ל, עמ’ 117-105, 285-277 = עמ’ 73-42; יהודה רובינשטיין, קונטרס נחלת אבות:  רשימה מפורטת מהפירושים והביאורים שנתחברו על מסכת אבות,  ניו יורק,  תשל”ב,  י”ז עמודים; בן ציון דינור,  מסכת אבות,  ירושלים, 1972, עמ’ 33-28; ר’ מנחם מנדל כשר  ויעקב דוב מנדלבוים, שרי האלף,  מהדורה חדשה,  ירושלים,  תשל”ט,  עמ’ ש’ח-שי”ג,  תרכ”ג-תרכ”ד.
  4. ראו לרנר, עמ’ 263.
  5. נוהגים לתרגם צפוי “foreseen” דבר הצפוי מראש, כמו בעברית מודרנית. זאת טעות. “צפוי” במקרא ובלשון חז”ל פירושו “נראה”. ראו א”א אורבך, חז”ל: פרקי אמונות ודעות, ירושלים, תשכ”ט, עמ’ 230-229 וגד בן-עמי צרפתי, מחקרי תלמוד ג’ (תשס”ה), עמ’ 699-697. יש לציין שצרפתי פירש כמו אורבך, למרות שהוא לא ראה את אורבך.
  6. ראו David Golinkin, Responsa in a Moment, Jerusalem, 2000, pp. 43-49
  7. Elliot Dorff, Conservative Judaism: Our Ancestors to our Descendants, New York, 1977, p. 141.

 

פירושים נבחרים לפרקי אבות

  1. אבות דרבי נתן, מהדורת שכטר, וינה,  תרמ”ז; ניו יורק, תשכ”ז; ניו יורק וירושלים, תשנ”ז עם תוספות מאת מנחם קיסטר
  2. ר’ נח חיים מקאברין, מסכת אבות עם תלמוד בבלי וירושלמי,  ווארשא,  תרכ”ח;  תל אביב,  תשט”ו
  3. שמעון שרביט, מסכת אבות לדורותיה: מהדורה מדעית, מבואות ונספחים, ירושלים, תשס”ד
  4. משנת ראובן, מוסד הרב קוק, שני כרכים, ירושלים, תשס”ה-תש”ע (הכולל: רש”י, מחז”ו, רמב”ם, רבינו יונה, מאירי, רבינו בחיי, רשב”ץ, ספורנו).
  5. ר’ ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל,  במהדורות רבות של המשנה
  6. ר’ פנחס קהתי, משניות מבוארות,  ירושלים,  1974,  ועוד
  7. חנוך אלבך, ששה סדרי משנה,  ירושלים-תל אביב,  תשי”ג ואילך
  8. זאב ספראי, משנת ארץ ישראל: מסכת אבות, ירושלים, תשע”ג

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר - ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר. פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה, המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים. הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן