הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

סיפורה העצוב של אריאלה

הרבות דיאנה וילה ומוניק זיסקינד גולדברג

15 ביוני 2009

מגילת רות, הנקראת באופן מסורתי בחג השבועות, מספרת על נעמי, בעלה אלימלך ושני בניהם מחלון וכליון. בעקבות הרעב בבית לחם יהודה הם ירדו למואב. הבנים התחתנו שם עם שתי מואביות.

אלימלך ובניו מתו במואב. שתי כלותיה של נעמי, עורפה ורות, הפכו אלמנות. נעמי החליטה אז לשוב לבית לחם יהודה. כשכלותיה רצו ללכת אחריה, היא ניסתה למנוע אותן מלעשות כך, באומרה שלא היו לה כבר בנים להציע להם,[1] וגם אם יכלה ללדת בנים נוספים, לא כדאי להן לבזבז את זמנן ולחכות עד שהם יגדלו. היא שואלת אותן: “הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ?” (רות א’:י”ג).

זה המקרה היחיד בתנ”ך בו מופיע השורש עגנ.המילה נובעת מלשון “עוגן”של ספינה שמטילים בתוך המים לשם עצירה.

גם המילה “עגונה” נובעת משורש זה. כמו שהספינה קשורה לקרקעית הים על ידי העוגן, כך העגונה היא קשורה לבעלה על יד ההלכה. היא לא יכולה להינשא לגבר אחר כי בעלה עזב אותה בלי לתת לה גט. “סיפורה העצוב של אריאלה” מדגים את מצבן הייחודי של מאות ואפילו אלפי נשים שלא נקטו באמצעי הזהירות הדרושים לפני שהתחתנו כדי להגן על עצמן מפני אפשרות כזאת (ראו את סיפור הקומיקס שנכתב על ידי ענבל פרוינד-נוביק ושרי פר בשם “ללא מסיכה: סיפורה של אריאלה דדון”:מטרת הקומיקס היא להעלות את המודעות לבעיית העגונות).
המרכז לחקר האשה בהלכה שליד מכון שכטר למדעי היהדות הקדיש שמונה שנים לחיפוש פתרונות לבעיה זו.

החוק הבא, החל על כל היהודים שהם תושבי מדינת ישראל, מחריף את הבעיה:
ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.[2]

כלומר, הסמכות בענייני נישואין וגירושין נתונה בדי בתי הדין הרבניים. לפי ההלכה, הבעל הוא זה שמגרש את אשתו והדבר חייב להיעשות מרצונו החופשי: גט שניתן כנגד רצונו של הבעל נקרא “גט מעושה”* והוא בדרך כלל פסול, האשה נשארת אשת איש, אסור לה להתחתן עם איש אחר וילדיה מגבר אחר יהיו ממזרים*. במקרים לא מעטים, הבעל מנצל את הכוח שניתן לו על פי ההלכה כדי למנוע את הגט מהאשה מתוך נקמנות או כדי להשתמש במתן הגט כאמצעי סחיטה על מנת להשיג את מבוקשו בענייני רכוש ובענייני הילדים. כאמור, כל עוד הבעל לא נותן לה את הגט, האשה אינה יכולה להינשא לאחר, למרות שלמעשה היא ובעלה אינם חיים עוד כבעל ואשה.

כידוע, בעולם המודרני המסגרת המשפחתית פחות יציבה מבעבר. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: במדינת ישראל, כשליש מכלל הזוגות מתגרש. לכן, בעיית העגונות הולכת וגדלה ומתבקש פתרון למציאות העגומה הקיימת.[3]

בתי הדין הרבניים, ארגונים אורתודוקסיים מסוימים וחלק גדול מאמצעי התקשורת, מעדיפים לקרוא לנשים אלו “מסורבות גט”, משום שהם מגבילים את השימוש במילה “עגונה” למשמעות המקורית. כמו כן, בתי הדין מצמצמים את ההגדרה של “מסורבת הגט” רק לאותם המקרים שבהם הבעל מסרב לתת גט לאשה לאחר מתן פסק בית הדין לחיוב או לכפיית גט.לפי הגדרה מצמצמת זאת, ולפי דיווח הרבנות, יש בישראל כמאתיים “מסורבות גט”.[4]

הימנעות משימוש במונח “עגונה” במקרים של סרבנות גט, מאפשרת לרבנות לטעון שבעיית העגונות בישראל אינה כל כך חמורה. אולם ארגוני הנשים בישראל התומכים בעגונות,[5] אינם מבדילים בין שני סוגי “העגונות”. מלבד אותם המקרים המוכרים על ידי הרבנות, הם מגדירים אשה כעגונה/מסורבת גט כאשר:א) הבעל מתנה את מתן הגט בתנאים החורגים מן הקבוע בחוק בנושאים הנלווים לגירושין (כגון רכוש וילדים), והאשה איננה מוכנה לקבלת את אותם התנאים; ב) הבעל מסרב לתת גט לאשה לאחר תקופה ממושכת (לפחות שנה) מיום פתיחת תיק גירושין; ג) קיימת החלטה של בית הדין הרבני הקובעת שעל הבעל לתת גט לאשה והבעל מסרב לתת את הגט.

כמובן שעל פי ההגדרה של ארגוני הנשים, מספר העגונות/מסורבות הגט אינו מצומצם כפי שהרבנות מנסה לטעון אלא מדובר באלפי תיקי גירושין שנתקעים במשך שנים בתוך המערכת ללא החלטה.[6]

תופעת הסרבנות מצד הבעל מחריפה מפני שבתי הדין חוששים מגט מעושה* ולכן אינם רוצים להפעיל על הבעל לחץ ולחייב אותו לתת גט. הם מרבים למשוך את הדיונים, להציע “שלום בית” או הסדר מרצון בין בני הזוג, גם באותם מקרים שבני הזוג אינם חיים יחד תקופה ארוכה ואין סיכוי שהם ישקמו את חייהם המשותפים. הימשכות הדיונים וחוסר החלטה של בתי הדין משאירים את האשה במצב בלתי נסבל.

בעיה נוספת היא שעל מנת להביא את הבעל לתת את הגט, בתי הדין הרבניים נוהגים לדרוש מהאשה לוותר על הזכויות המגיעות לה על פי החוק תמורת הגט, אפילו כאשר כבר ניתן פסק בבית משפט לענייני משפחה בנושאים הנלווים (כגון ענייני רכוש והילדים) . כך שברוב המקרים אי אפשר לסמוך על בתי הדין שידרבנו את הבעל לתת את הגט תוך פרק זמן סביר.

לאור ריבוי מקרי סרבנות הגט, במאה האחרונה הציעו רבנים מזרמים שונים שורה של פתרונות חלופיים.[7] לדעתנו, קיים פתרון מועיל לצמצום משמעותי של בעיית העיגון, והוא חתימה של בני הזוג על הסכם קדם-נישואין. הסכם זה, שנחתם לפני הנישואין, קובע את התנהלות הצדדים במקרה של פרידה, במטרה להבטיח מתן ו/או קבלת הגט על ידי בני הזוג בכבוד. המרכז לחקר האשה בהלכה חיבר גרסה של הסכם קדם-נישואין, הסכם “ברית שלום”, הנמצא בשימוש על ידי רבנים מסורתיים בישראל.

תקוותינו היא שלא כמו ב- “סיפורה העצוב של אריאלה”, נשים במדינת ישראל תוכלנה להמשיך ולבנות את עתידן ולא תצטרכנה לחכותשנים רבות משום שבעליהן מסרבים לתת להן גט.[8]

בקרוב יצא לאור ספר בעריכת הרב פרופ’ דויד גולינקין המבוסס על תשובות לשאלות הלכתיות שניתנובטור : Ask the Rabbi”” באתר מכון שכטר, על ידיהרב דיאנה וילהוהרב מוניק זיסקינד-גולדברג.

[1] כיוון שלנשים אלה לא היו ילדים, לפי המסורת היהודית הן היו אמורות להתחתן עם אחי בעליהן (ייבום) או להשתחרר מהם באמצעות טקס החליצה.

[2] חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי”ג 1953, סעיפים 1- 2.

[3] ראו פרטים נוספים ב”ללמוד וללמד”, מס’ 4, הסכמי קדם נישואין כפתרון לבעיית העגונות בימינו, ירושלים תשס”ז (זמין באתר http://www.responsafortoday.com/

[4]שם, עמ’ י”ד, הערה 31.

[5] רשימת הארגונים השייכים ל”עיקר”- קואליציה של ארגונים למען עגונות ומסורבות גט -מופיעה שם, בנספח 1, עמ’ ל”א-ל”ג. מאז פורסמה החוברת נוספו שלושה ארגונים. לפרטים נוספים ראוhttp://www.icar.org.il/

[6] שם, עמ’ ט”ו, הערה 35.

[7]ראו גולדברג, מוניק זיסקינד ווילה דיאנה, “זעקת דלות, פתרונות פתרונות הלכתיים לבעיית העגונות בימינו”, בעריכת דוד גולינקין, שמואל לואיס ומשה בנוביץ, מכון שכטר למדעי היהדות, ירושלים, תשס”ו, לסקירה של רוב הפתרונות שהוצעו.
[8] במקרים מסוימים נשים מסרבות לקבל את הגט, וכך הם מונעות מבעליהן לעזוב נישואין בלתי רצויים. ההסכם עוזר למנוע גם מצבים כאלה.

הרב דיאנה וילה והרב מוניק זיסקינד-גולדברג הן חוקרות במרכז לחקר האישה בהלכה מאז היווסדו ב- 1999. דיאנה היא מרצה להלכה בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן