הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

מ’מעמד הר סיני’ ל’מעמד רות ונעמי’

הרבה חגית דותן

14 באפריל 2013

סיבה נוספת לקריאת מגילת רות דווקא בחג השבועות1

כמה אנחנו רוצים לשוב ולהיות במעמד ההר? לשוב אל אותם שלושת ימי הכנה והתרגשות, קולות וברקים, ענן כבד, קול שופר חזק מאד, הר סיני עשן, האל יורד על ההר באש, משה מדבר וה’ יעננו בקול.2 לשוב ולראות את הקולות, את הלפידים ואת קול השופר.3 כמה היינו רוצים ולו לרגע אחד לשמוע שוב את קולו מדבר אלינו, לשמוע שוב את ריבונו-של-עולם, את הקדוש-ברוך-הוא, את אלוהים, את אבינו שבשמים- אומר לנו בקולו שלו: “אנוכי ה’ אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני”.4 כמה היינו רוצים לזכות לכך שידבר עמנו ישירות, להיות לשנייה אחת ב’מעמד הר סיני’ ולקבל – לקבל את התורה ממנו ישירות “לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך-הוא בכבודו ובעצמו” 5…

ובמקום זה יש לנו רק מדרש שמזכיר לנו, שכולנו- מאז ועד סופו של עולם- היינו שם “ולא אתכם לבדכם, אלא אף הדורות העתידין לבא, היו שם באותה שעה” 6. האם זה מספיק לנו? מה עוזרת לנו העובדה שכולנו נחשבים כאילו היינו שם?
אם כולנו עמדנו ליד ההר, כולנו ראינו את הקולות, כולנו עמדנו שם לקבל את התורה מפי הגבורה, כולנו אמרנו פה אחד “נעשה ונשמע” 7- אז גם על כולנו נאמר: “שכפה עלינו הר כגיגית”8 ועל כולנו נאמר: ” אתם עם פזיז שהקדמתם אוזניהם לפיכם”9 וכולנו מושווים לאישה שנאנסה10 שנאנסנו לקבל את התורה.

פרוייקט מדרשעם של עבדים במדבר, צמאים לחסות, צמאים לאדון אחר, צמאים לזהות, צמאים לחרות, צמאים לאהבה, כמה רצינו לקבל את התורה בוודאי שרצינו לקבלה, מפי אלוהי עולם שבחר בנו- העבדים- מכל העמים וקדש אותנו- העבדים- מכל האומות. אנחנו ילדיו והוא אבינו, אנחנו בני חסותו והוא אדוננו, אנחנו איתו ושלו כי הוא כל כך גדול וחזק ונישא ונורא ומלא הוד והדר.

אבל מה קרה לנו מיד אחרי שהוא התגלה לנו? איך קרה, שאחרי שעמדנו שם כשהוא דיבר אלינו, מיד כשהוא נעלם- עבדנו את העגל “אלה אלהיך ישראל”11. איך קרה שלא יכולנו לחכות? שלא יכולנו לסבול להיות בלי “אבא ואמא” לא יכולנו לסבול את הרעיון שאולי נשארנו לבד… האם מעמד הר סיני הוא מעמד אפשרי לעם עבדים? האם עבדים, המשוחררים זמן כל–כך קצר, מסוגלים להיות במעמד ההר?

והנה בא חג מתן-תורה, חוזר אלינו כל שנה מחדש ובכל שנה מחדש אנחנו עלולים למצוא את עצמנו – עומדים על יד ההר, רואים את הקולות, שומעים את קולו של האל ומיד אחר כך עם סיומו של החג עובדים את העגל, זאת עלולה להיות הדרך שבה נלך בכל פעם מחדש בכל שנה מחדש מה יעצור אותנו השנה מלהמשיך את הדרך מההר אל העגל?

מהצפייה לאכזבה?

מהתקווה לייאוש?

מהדרך אל איבודהּ?

התשובה נעוצה במגילת רות. אותה מגילה שנבחרה מנימוקים שונים להקרא בחג השבועות12. וכל אותם נימוקים, גם אלו העושים השוואה בין קבלת רות את אלוהי ישראל – לתהליך של גיור- לא עוצרים בעדנו להמשיך מ’מעמד הר סיני’ לפולחן העגל.

אם נתבונן בדמיון אשר בין ‘מעמד הר סיני’ לבין ‘מעמד רות ונעמי’ לעומק, אולי נמצא תשובה.

ב’מעמד הר סיני’ היינו עם של עבדים, עם עבדים שרק יצא ממצרים, שנמצא בנחיתות מכל בחינה שהיא, הפוגש בלב המדבר- (ממנו אין דרך חזרה למצרים) את שליטו האמיתי של העולם, את הכל-יכול! הפער, בין העבד לבין שליט העולם הכל-יכול, יוצר בצורה כמעט אוטומאטית את המצב של “הר כגיגית” או של “אונס”. וכי מי מאיתנו שיפגוש בכל-יכול לא יאמר לו “אמן” אחרי כל מה שיבקש ואולי אף לפני שיבקש???

האם כשאנו עומדים מול – החזק, הגדול, בעל השליטה, האם אנחנו לא מאבדים משהו מכוחנו? מעוצמתנו? יש משהו בעוצמה הזו, בפער בין הגדול מכולם לקטן מכולם, שהופך את ‘המעמד’ לבלתי אפשרי, לנטול כושר עמידה לאורך זמן, לנטול אמון ואמונה!

כאשר מבינים, שהפער שהיה בבסיס ‘המעמד’ הכתיב מראש את צורת התנהלות העניינים, שהיראה והפחד, התקווה והאי-וודאות שימשו שם בערבוביה ולא האמון והאמונה- אז “נעשה ונשמע” היא תשובה מתבקשת13.

רות עומדת מול נעמי, עם ישראל עומד מול הקב”ה

בהשוואה בין רות לעם ישראל יש דמיון: שניהם חסרי כל, שניהם במדבר, שניהם מחפשים חסות, שניהם הולכים אל הלא נודע. אך גם ישנם הבדלים: הראשון הוא שמדובר בעם שלם למול אישה אחת, השני הוא כי לרות יש אפשרות ברורה לחזור (כמו לערפה) ואילו לעם ישראל לא ברור שיש לאן לחזור, והשלישי הוא כי העם רוצה שהאל יעתיר עליו את השפע שלו, יקיים את הבטחותיו, לעומת זאת רות אינה מצפה לדבר, רק לקשור את גורלה בגורל נעמי, גורל שאינו ברור כלל, שאין בו לא כבוד ולא שפע לא המשכיות ואולי גם לא מזון לשובע – גורל העלול להיות קשה.

ההשוואה בין נעמי לקב”ה קשה יותר. אין נקודות דמיון כלל –

היא אלמנה בשר ודם והוא השפע האינסופי בכבודו ובעצמו. לאל יש המון מה להציע לעם ישראל והוא גם מרעיף עליהם המון. לנעמי אין דבר להציע לרות14: לא אוכל, לא הגנה, לא חסות, לא זהות, ואולי כבר אינה יכולה אפילו להעניק לה אהבה, שהרי היא מעידה על עצמה במילים הקשות “קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'”15. תחושת הריקנות הבאה לידי ביטוי בפסוק זה היא עצומה; וכי מה כבר יכול לתת אדם ריק? מרוקן? ודווקא בה דבקה רות:
“וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ
כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ
וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין
עַמֵּךְ עַמִּי
וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:
בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת
וְשָׁם אֶקָּבֵר
כֹּה יַעֲשֶׂה ה’ לִי וְכֹה יֹסִיף
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ”16
למה רות מתאמצת? למה היא בוחרת דווקא בנעמי? אולי דווקא כאן ‘במעמד רות ונעמי’ טמונה התשובה. במעמד של שתי נשים חסרות כל, טמונה הסיבה הנוספת הלא כתובה באשר לשאלה למה קוראים את מגילת רות דווקא בשבועות? או איך נעצור ולא נשוב ל’מעמד העגל’?

החכמים שהצמידו את המגילה הזו דווקא לחג בו אנו מציינים את ‘מעמד הר סיני’ את ‘מעמד קבלת התורה’ מנסים בדרכם הייחודית לרמוז לנו משהו נוסף בכל שנה ושנה על הקשר שבינינו לבין בורא עולם, וכך הם מנסים לומר:

אתם, שרציתם כל כך להיות ב’מעמד הר סיני’ במעמד הכל-כך מרשים הזה וגם הכל-כך בעייתי מבחינת הפער בין הצדדים– עמדתם שם, הייתם שם, אתם וכל צאצאכם לעולם. זאת היא נקודת המוצא של כולנו הקטנים- מול הכל יכול, הנזקקים- מול השפע, אבל אל לכם להתקבע במעמד הזה, כי הוא מוביל “למעמד העגל”. לכן, עברו את השלב שבו הרצון להיות ב’מעמד הר סיני’ גובר על הכל. כבר הייתם שם, המשיכו ללכת עוד ועוד, עד שתגיעו ל’מעמד רות ונעמי’, למקום בו הפער לא רק מצטמצם לחלוטין אלא אף מתהפך! כמו לרות, יש לכם לאן ללכת, יש לכם אפשרות לנטוש (את האדם / את האל). דווקא במקום בו הנכם יכולים לסובב את גבכם (לאדם /לאל) ולצעוד לעבר חיים טובים. דווקא כשנראה –שלאדם/לאל- אין דבר להציע לכם. דווקא כשהאדם דוחה אתכם מפניו/ דווקא כשהאל שותק, דווקא כשלא ברור כלל מה ייתן? ואם ייתן? או כשברור שלא ייתן מאום! (הן האדם והן האל)– אם תצליחו לעמוד ב’מעמד רות ונעמי’, הן בן אדם לחברו והן בן אדם למקום, ללא צפייה לחסות, לביטחון, לקבלת דבר שהוא בתמורה, אז תדעו מהי אמונה17. אז תבינו מהי עבודת ה’. אז לא תדרדרו ל’מעמד העגל’ ולא תוסיפו לחלום על ‘מעמד הר סיני’. אז תגיעו לגאולה18.

בקריאת מגילת רות דווקא בחג מתן תורה מתווים לנו חז”ל דרך אל הגאולה. הם סומכים עלינו, שנוכל לעבור את כל הדרך מ’מעמד הר סיני’ ל’מעמד רות ונעמי’ ולא להפנות את הגב וללכת משם, אלא להישאר ולהאמין. זוהי אולי הנקודה בה מתחילה הגאולה, זה מורא שמים, כעת גם יותר ברור מדוע דווקא רות היא אמה של מלכות וממנה יצא משיח בן דוד.
הוא היה אומר:

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס,
אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב (שלא על מנת) [על מנת שלא] לקבל פרס,
ויהי מורא שמים עליכם.
משנה אבות פרק א משנה ג

1.תודה לכל מי ששמע, הגיב וסייע לי לדייק את משנתי, לבית מדרש ‘תהודה’ – לשרה ליבוביץ ושרון מלמד, לבית מדרש שריבום, לאור מרגלית ולבית מדרש ‘מעיין’ מודיעין, לרענן דותן שהעיר והגיה, לבית מדרש לרבנים ע”ש שכטר ולרבה ד”ר עינת רמון שבזכותה הדברים הועלו על הכתב.
2.שמות יט’ טו’- יט’.

3.שמות כ’ יד’.

4.שמות כ’ ב’.

5.הגדה של פסח

6.מדרש תנחומא לפרשת נצבים סימן ג’.

7.שמות יט’ ח’.

8.שבת פח’ א’.

9.שם, שם.

10.תפארת ישראל לרבי יהודה ליוואי המהר”ל מפראג פרק לב’.

“ויש לומר גם כן שלכך כפה עליהם ההר כגיגית, שלא יאמרו ישראל כי יהיה חס ושלום ביטול לקבלת התורה, כי מרצונם קבלו ישראל, ואפשר להיפטר מדבר כזה, שהרי לא נעשה בהכרח רק היה אפשר לקבל ואפשר שלא לקבל. ולכך כפה עליהם ההר כגיגית, לומר שהם מוכרחים לקבל התורה, וכל דבר שהוא מוכרח ומחויב אין כאן הסרה וביטול, אחר שהוא מוכרח.
וכך מוכח במדרש בפסוק ולו תהיה לאישה לא יוכל שלחה כל ימיו. כשבא הקדוש ברוך הוא לתת תורה על הר סיני כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו תורתו, וכיון שכך הרי ישראל אנוסתו של הקדוש ברוך הוא, ואצל אנוסתו כתיב ולו תהיה לאישה לא יוכל שלחה כל ימיו, ולא כן אצל מפתה. מפני שמשפט האונס כפי מה שהיה המעשה, כי המאנס היה מכריח הבתולה על האישות, וכל דבר שהוא מוכרח הוא מחויב, ולכך לא יוכל שלחה, כפי אשר הוא עושה בעצמו האישות ההכרחי לכך לא יסור כלל.
ולכך כפה השם יתברך עליהם ההר כגיגית, להיות החיבור הזה הכרחי, וכל זיווג וחיבור הכרחי אין סלוק והסרה כמו שהוא אצל המאנס אישה:” מתוך: מהדורת האינטרנט של אתר “דעת – אתר לימודי יהדות ורוח”

המהר”ל בהשוואה זו הופך את הקב”ה למחוייב לעם ישראל לעולם, כמו שהאונס, בחוק המקראי, מחויב לאישה, החוק המקראי דואג שהאחראי לביזויה והכתמתה של האישה ישא בתוצאות כל חייו וכל חייה, מחד- קשה לחשוב על אישה שמוכרחה לחיות עם מי שפגע בה ומאידך- המקרא לא מאפשר לאנס לחמוק מאחריות על מעשיו, יש במחויבות זו אף הרתעה לאחרים מפני מעשים שכאלו. בהשוואה לימנו האנס “משלם” הרבה יותר בחוק המקראי על מעשיו מאשר במשפט המודרני, והאישה נושאת כמעט לבדה בתוצאות מעשיו.

11.שמות לב’ ד’.

12.● חג השבועות הוא חג הקציר, כמו שכתוב בספר שמות כג’ 16:
וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה”. הסיפור במגילת רות מתרחש בתקופת הקציר, כמו שמסופר בפתיחת מגילת רות (א 22): “והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים.” מרבית האירועים במגילה קורים בשדה או בגורן: רות מלקטת בשדה, בועז פוגש את רות בשדה, רות באה אל הגורן של בועז וכך הרקע החקלאי של הסיפור במגילת רות הולם את האופי החקלאי של חג השבועות – חג הקציר.

● חג השבועות הוא גם חג מתן תורה. בתקופת התלמוד, במהלך הקביעה של הלוח העברי, נקבע התאריך ו’ בסיוון כזמן מתן תורה: “בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה”( תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ד עמ’ ב). מעמד קבלת התורה בהר סיני נחשב מעין גיור של בני ישראל, שעד לאותו מעמד היו עבדים, ובמעמד הר סיני קיבלו את התורה והתחייבו לקיים אותה: “נעשה ונשמע”( שמות פרק כד פס’ 7) מגילת רות מספרת על רות המואבייה, נוכרייה שהצטרפה לעם ישראל וקיבלה את ההתחייבות לעם ישראל ולאלוהי ישראל. ולכן נוהגים לקרוא את המגילה בחג השבועות – הוא חג מתן תורה.

● הסבר אחר קשור לדוד המלך: על-פי המסורת, דוד המלך נולד ונפטר בחג השבועות. על-פי הסיפור במגילה, הייתה רות המואבייה סבתא רַבְּתָא של דוד המלך (דוד המלך היה הנין שלה), כפי שמפורט בפסוקים המסיימים את המגילה. ולכן ראוי ומתאים לקרוא בחג זה – הקשור להולדתו ולמותו של דוד המלך – את המגילה המספרת על מוצאו.
13.מול הבוס, המג”ד, האדם שמעלינו שאנו נוטים לחשוב שכוחו רב על כוחנו או שחיינו/פרנסתנו תלויים בו האם איננו נענים לכל דרישותיו…ומבטיחים למעלה מכוחנו? תהליך דומה קורה גם למדינת ישראל בעומדה אל אומות האולם ואל מול ארה”ב היא מאבדת מכוחה, מאבדת את דרכה.

14.בנקודה זו של הסיפור כך הם פני הדברים, מאוחר יותר יתברר שהיה לנעמי מה לתת אך יכולת זו לא הייתה גלויה בפני רות בשלב שבו קבלה את החלטתה ללכת עם נעמי ויהי מה.

15.רות א’ כ’ כא’

16.רות א’ טז’ – יח’.

17.מי שיצליח בכך, אולי יווכח עם הזמן שיש ל’צד השני’ מה להציע, עם הזמן התחוור לרות ולנעמי שיש לנעמי לא מעט לתת.

18.לכן ‘מעמד הר סיני’ הוא מעמד של עם שלם. הוא אינו פועל על היחיד פעולה מהותית. ‘מעמד רות ונעמי’ הוא מעמד של אחת מול אחת מעמד אישי פנימי, שמשנה תודעה. המסע שאנו נתבעים אליו כל שנה מחדש, הוא מסע אישי פנימי, שלא ניתן להשיגו כעם, אלא כפרטים והפרטים יצטרפו לקהילות והקהילות יהיו לעם.

הרבה חגית דותן, שהוסמכה לרבנות בירושלים בשנת 2013 על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, מלמדת בשלוש השנים האחרונות בבית המדרש במודיעין, אותו ייסדה. בואו לדון ברעיונות שמציגה הרבה דותן במאמרה "מ'מעמד הר סיני' ל'מעמד רות ונעמי'", המופיע בעמוד הפייסבוק של המכון. היא מצפה לתגובותיכם.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן