הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

מכתבו של בנימין ברנזל מזמן הצהרת האו”ם בכ”ט בנובמבר

לכבוד יום העצמאות ה־70 למדינת ישראל, מספר הרב פרופ’ דוד גולינקין על מכתב ששלח בנימין ברנזל ז”ל, אדם בעל היסטוריה מרתקת ושלימים עבד במכון שכטר, לקרוביו בארה”ב בימים שלאחר הצהרת האו”ם בכ”ט בנובמבר. בסיפורו, מחזיר אותנו פרופ’ גולינקין אל האווירה המיוחדת ואל ההתרגשות ששררה באותו הזמן:

תרגום המכתב מאנגלית:

תל אביב, 30.11.1947

כפי שמצוין, כתבתי את התאריך בראש המכתב במלואו. תאריך שיהיה היסטורי בדורות הבאים. 1800 שנה היה עלינו לעבור, ומיליוני קרבנות יהודים היה עלינו לשלם, תמורת הזכות להיות מוכרים על ידי הרוב הגדול של האו”ם כעם, ואני שמח להיות אחד מאלו שחיים ברגע היסטורי שכזה.

כעת אני שבע רצון. אבל לא הייתי כזה בלילה הקודם ובשני הלילות הקודמים, בזמן שישבתי עם הרדיו עד שעות הלילה המאוחרות בעודי מאזין לתוצאות ההצבעה של עצרת הכללית. בזמן שישבתי אלפי מיילים מניו יורק, מקשיב לוויכוח בעד ונגד, הלב שלי, כמו הלבבות של כל האנשים כאן, שקע ועלה בזמן נאומי הצירים שם. ובזמן ששמעתי את הציר מציע דחייה למשך 24 שעות, שסוף סוף התקבלה על ידי הרוב, חשתי מאוד לא שמח. אבל בלילה האחרון היתה לי הפריבילגיה לשמוע את ה”קנאק” של הפטיש שבידו של נשיא ארצות הברית, שאמר: “כעת אנחנו מתחילים את ההצבעה: אלו שבעד יגידו כן, אלו שנגד יגידו לא ואלו שלא יודעים מה לומר יגידו נמנע”.

כבר 12:00 אחרי חצות, (לפי הזמן שלכם 5:20 PM). אני יכול בקושי לשבת בשקט ולהקשיב לתוצאות ההצבעה. לקחתי עיפרון ונייר וציינתי את ה”כן” ואת ה”לא” כפי שבוקעו מהרדיו. אחרי שהנשיא אמר: רוב של 33 בעד, אחז שיגעון בכל העיר. תדעו לכם שאני לא הייתי היחיד שישב ליד הרדיו. עשרות אלפים יצאו לרחובות, שרו ורקדו כל הלילה. זקנים וצעירים רקדו “הורא”.

כעת אנו מסתכלים לעבר העתיד הגדול. כמובן שיהיה קשה בהתחלה, יש אויבים רבים נגדנו, אבל אנחנו מקווים לעמוד בזה. ואם הכול ימשיך כמתוכנן, אני אעבוד בעוד 8 חודשים בממשלת ה”מדינה עברית”. אני מצרף פיסת עיתון שמראה אנשים מחכים מחוץ לבניין העיתון, לחדשות. כמו ששמתם לב, מאוחר. אני מרוגש מכדי לכתוב היום עוד.

ועכשיו, אני מסתכל למטה אל מתחת חלון המשרד ומה אני רואה? יש חנות של כלי זכוכית ממול, הבעלים מוציא תריסר  בקבוקי יין ומחלק שתייה בחינם לעוברים ולשבים. וכל אחד ששותה חייב לומר “שהחיינו” ו”חיים ארוכים למדינה היהודית” ולשבור את הזכוכית על הרצפה. זה רגע גדול, אני שמח. ואיך אתם כולכם? אני מקווה שטוב. אנחנו כן, כמובן!

דרישת שלום ואת כל האהבה לכולם, מלינה ובן.

לצפייה במכתב המקורי

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר - ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר. פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה, המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים. הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן