הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

הזרע שהפך להיות “מדרש במו ידך” במשך 25 השנים האחרונות נבט מהֶבזק של תובנה בכיתה בית ספר יסודי בריצ’מונד וירג’יניה בשנת 1963. בתי הייתה בכיתה ו’ והתלהבה מאד משיעורי ההיסטוריה של העת העתיקה. חשתי שעלי לראות כיצד מלמדת המורה את השיעור שעורר תאוות לימוד כזו בילדה בת 11.המורה לימדה היסטוריה בשילוב עם אמנות חזותית וארכיאולוגיה של התקופה.

מדוע לא ללמד תנ”ך באותה דרך!? שאלתי את עצמי ברגע של השראה פרועה.

בדצמבר 1964, פרסם המגזין לייף מוסף כפול לחג המולד על תנ”ך ואמנות, אותו מסרתי לכל אחד מתלמידי. יחד למדנו כיצד יכול האמן להפוך לפרשן המקרא, רמברנדט במאה ה-17 יכול היה לומר דבר תקֵף לא פחות מבראשית רבא ורש”י בימי הביניים ובמאה ה-6 לספירה. תלמידי יכלו ללכת בעקבותיהם ולהפוך לפרשנים של הטקסט המקראי.

זה החל כהרפתקה בגולה. כיצד לחזק זהות יהודית בקרב בני עֶשרֶה שהיו למעשה בורים ביהדות ולא מחויבים לחיים יהודיים. הדבר תקף במידה לא פחותה בישראל ורלבנטי לגבי מגוון של ישראלים. לימודי יהדות, לפחות לימוד השפה העברית, נגישים לכל, אך לא בהכרח ההיבטים הסמליים והרוחניים של כתבי הקודש המזינים את הנפש.

מיד לאחר שסיימתי את הדוקטוראט בתיאולוגיה ואמנות, נוכחתי לדעת שהלימודים האקדמיים בתנ”ך ואמנות אינם מספיקים על מנת ללכוד את ליבו של התלמיד. היה עלי למצוא דרך לאחד ראש, לב ויד. הניסיונות הניבו את ספרי באנגלית (Hand Made Midrash מדרש במו ידך, תרגילים בתיאולוגיה חזותית שבו פָסַק הלימוד מלהיות קוגניטיבי ואקדמי בלבד והפך אישי, אפילו אינטימי, כפי שזרים בתוך קבוצה מתוועדים אלה לאלה מתוך הבעת עניינם האישי והדילמות שלהם ומכירים את המשותף של הקיום האנושי.

אין דרישות מקדימות להשתתפות בסדנת מדרש במו ידך, לבדמהנכונות לצאת “מחוץ לקופסא”, משמעויות חדשות מגיחות מהפיכת המוכר לזר (לא להיפך, הפיכת הזר למוכר). הדמיון הלא מילולי משתחרר מהמגבלה של “נכון ולא נכון” מהֶעְדֵר הציפיות ומתוך כבוד לחומרים של חיי היום,יום.

“אל תנסו לעשות משהו יפה המטרה הוא להפוך מחשבות לחזותיות. זה יכול להיות שרבוט מכוער. אך מה משמעות הדבר לגביך? ואל תקנו חומרים יקרים. מצאו דברים בבית; דוגו מתוך המגירות, חפשו במחסן, בעליית הגג בערימת השְמַאטֶעס שעומדת להיזרק”.

אחת המטרות היא לעזור לאגו המתערב לסור הצידה. המשתתפים יוצאים למסע של חיפוש פנימי אחר מה שקרוי בפי אריך נוימן “האוצר החבוי אשר בענווה מכסה על שמץ מן הטבע האלוהי”. הרעיון הוא לקרוא דרור לידיים, להיות ילד (לא ילדותי), לאפשר לנפש לשחק, ליצור ולעצב את אשר השכל יחשוב תחילה כחסר ערך. ברגע שתבניות אלה ימצאו קול, ביכולתן להפוך למטאפורות אישיות עוֹצמַתִיוֹת המהדהדות את אופיו של הפרט ומגלמות את התנסותו העמוקה עם הטקסט. הטקסט המקראי נלמד לפני יצירת המדרש החזותי ונקרא בשנית לאחר הדיון במדרש החזותי. ההיבט האמנותי לעולם אינו מנותק מהטקסט המקראי. בתוך התהליך מרחיק הפרט את דמיונו מן הטקסט על מנת לחזור אליו. התוצאה עשויה להיות דרמתית. המילים אינן כבתחילה. גם התלמיד אינו אותו אדם. המדרש הוא דרך דו סִתרית המאירה את היוצר ובה בעת מעמיקה את הבנת הכתוב.

מי בוחר לבוא לסדנה כזו? מדרש במו ידך מפגיש קבוצות מדתות וממוצאים שונים, ממקצועות, רמות ותחומי השכלה שונים, מגילאים וממינים שונים. משום שהמכנה המשותף הוא ניסיון חיים, מדרש במו ידך מצליח במפגשים בין-דתיים ובין-דוריים. תלמידי חכמים, עקרות בית, כמרים, רבנים ושוטרים – יכולים לשבת יחד ללא תַגִיוֹת מביכות של השכלה ומעמד כלכלי/חברתי ולמצוא שפה משותפת. מה שנחשב הוא המכנה המשותף האנושי, כמו בחמאם טורקי שבו אינך יודע אם אתה מזיע ליד מזכירת המדינה או פקיד בנק ואין לכך חשיבות כלל.

לדוגמא: באחת הסדנאות נאבק התלמיד עם האתגר לתת ביטוי חזותי להתגלות האל במעמד הר סיני. הוא קרע נייר ביצוע לבן ושחור כדי ליצור מטאפורה של קְרִינָה ויִרְאָה והעמיד דמות אנושית בתוך עין. הוא שאל את עצמו האם הדמות שבתוך העין היא משה או האלוהים. הוא פתר את המתח כאשר נוכח לדעת שככל שהוא ממורכז, כן גדלה היראה שבה הפרט תופס ומשקף את האלוהי מתוכו ומחוץ לו. התלמיד לא הכיר את הציור הסוריאליסטי של סלבדור דאלי,”משה אחרי מיכאל אנג’לו” שבו עין מקיפה את ראשו של משה הקורן של מיכאל אנג’לו בכנסיית סאן פייטרו בכבלים (ראה תמונה). דאלי יצר מדרש על משה של מיכאל אנג’לו, והסטודנט גם הוא עשה כך. לעיתים קרובות מתייחסת עבודתו של התלמיד ישירות למדרש או ליצירת אמנות ומעידה על המאגר המשותף והעל זמני של דימויים ועניינים.

הסדנאות מבוססות על תגליתו של קארל יונג שנפשו של הפרט יוצרת בספונטאניות דימויים בעלי תוכן דתי, שהנפש היא “בעלת אופי דתי” ושהַפְרָעוֹת נפשיות רבות נובעות מההתכחשות לטבע דתי זה, במיוחד במחצית השנייה של החיים.

התהליך נוגע בעקרון חיים אינטגרטיבי המצרף חלקים שונים ומנוגדים של האני. חשיבתו של מדרש במו ידך אינה לינארית, היא אסוציאטיבית ונובעת מהתנסות הוליסטית. ההוליסטי משלב קדושה ומזור.

תרגום לעברית: עתליה גוטביר

ד"ר ג'ו מילגרום היא מרצה בתכנית לתואר שני ליהדות ואמנויות במכון שכטר למדעי היהדות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן