הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

מדוע השמיט איקאה את הנשים מן הקטלוג החדש המיועד לציבור החרדי?

לע”נ

פרידה לוי ז”ל (2016-1921), שחקנית מוכשרת

ודודתי שולמית קופר ז”ל (2017-1926), זמרת מוכשרת

יהי זכרן ברוך!

בפברואר 2017 פירסם איקאה ישראל קטלוג חדש המיועד לציבור החרדי, המהווה 20% מלקוחותיהם בישראל. באותו קטלוג, כפי שדווח בהרבה עיתונים ב16-15 בפברואר 2017, אין נשים ובנות בכלל. לדוגמא, יש תמונה של אב הנותן ארוחת בוקר לשני בניו ותמונה אחרת של אב המעיין בכרך של התלמוד כששני בניו משחקים על הרצפה.

ב-16 בפברואר, 2017 קבלתי שאלה מליסי קאופמן, כתבת של העיתון היהודי הגרמניJudische Allgemeine . כתבתי לה תשובה למחרת שסוכמה בעיתון שלה ב-24 בפברואר, 2017. להלן נוסח מורחב של אותה תשובה. ד”ג

* * * * *

שאלה:

פרופ’ גולינקין המכובד,

… אני כותבת כעת כתבה עבור העיתון היהודי הגרמני Judische Allgemeine על הקטלוג החרדי החדש שעורר ביקורת מסוימת. אני רוצה לדווח על זה בצורה פחות רגשית, פחות מגמתית, יותר עובדתית: למה דבר זה חשוב לציבור החרדי היום? למה לא הייתה בעיה כזאת לפני שנים רבות? מה אומרת ההלכה על נשים בציבור?…

תודה רבה ושבת שלום, ליסי

תשובה:

א) האם יש מקורות חז”ל האוסרים על הכללת נשים ובנות בתמונות?

עד כמה שידוע לי, אין מקורות כאלה.

יש כמה מקורות מן המקרא וספרות חז”ל האוסרים על גברים להסתכל על נשים, והם נאספו על ידי הרב אריה לייב (לואיס) אפשטיין (ראו ברשימת הספרות בסוף). חלק מהם נפסקו להלכה על ידי הרמב”ם (הלכות איסורי ביאה כ”א:ב’), הטור והשלחן ערוך (אבן העזר כ”א).

ברם, הן הרב אפשטיין והן החוקר א”ש הרשברג ציינו שהיו חילוקי דעות בנדון בתקופת התלמוד. לדוגמא, אנו לומדים בירושלמי עבודה זרה א’,ח’, דף מ ע”א ובבבלי עבודה זרה כ’ ע”א-ע”ב שרבן גמליאל או רבן שמעון בן גמליאל היה מטייל בהר הבית לפני החרבן וראה גויה אחת נאה ביותר. לפי הירושלמי הוא בירך עליה – כנראה את הברכה על בריות טובות – ואילו לפי הבבלי הוא אמר את הפסוק “מה רבו מעשיך ה’!” (תהלים ק”ד:כ”ד). הבבלי מוסיף שכאשר רבי עקיבא ראה את אשת טורנוסרופוס הרשע (מושל רומאי) הוא בכה שהיופי הזה יירקב בעפר.

הירושלמי שואלת: “וכי דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים?!” והוא משיב שהוא ראה אותה בלי כוונה כשהוא הגיע לפינה ובירך עליה. גם הבבלי שואל: ולהסתכל האם מותר?! והרי למדנו בברייתא: ” ‘ונשמרת מכל דבר רע’ (דברים כ”ג:י’) – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת”.

יתר על כן, הרשברג אסף הרבה מקורות של חז”ל המשבחים אשה נאה (עמ 6-4) – ברור שחז”ל לא יכלו לומר את הדברים האלה אם לעולם לא הסתכלו על אשה נאה!

בכל אופן, אף אחד מן המקורות האוסר הסתכלות על נשים אינו אוסר הסתכלות על תמונות של נשים.

אכן, כשקוראים את התשובות והספרים החרדיים הטוענים שאסור להסתכל על תמונות של נשים בכתבי עת או בטלוויזיה ניתן לראות שאותם רבנים נאחזים בקש (ראו ברשימת הספרות בסוף).

הרב עובדיה יוסף (2013-1920) והרב משה שטרן (1997-1914) מצטטים סיפורים כגון הסיפור על רבי שמעון הצדיק בנדרים ט’ ע”ב על

אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? [שבסוף תקופת הנזירות יצטרך לגלח את כל שערותיו.] אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו [לבבואה שלו שהוא ראה במים]: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!

הרבנים הנ”ל אומרים שהסיפור מלמדנו שבבואה כמו שרואים בטלוויזיה יכולה להוביל להרהור עבירה. ברם, סיפור זה — שנשמע כמו הסיפור על נרקיסוס — הוא אגדה, לא הלכה. אולי הוא מלמדנו לא להסתכל על עצמנו בראי; הוא לא בא ללמדנו על הסתכלות על תמונות של נשים בכתבי עת.

או הם מצטטים את רבא (סוטה ח, ע”א) ש”אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות”, אבל ההקשר שם הוא האם יש לסקול אשה כשהיא ערומה, ולא האם להסתכל על אשה הלבושה בצורה צנועה.

או הם מצטטים את האגדה מסנהדרין ל”ט ע”ב: “רבא אמר: … אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי [צורות] זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם…”. ושוב, זאת אגדה ולא הלכה; ומדובר בזוג של רשעים שבמקרא; ואין קשר בין זה לבין הסתכלות על נשים הלבושות בצורה צנועה.

יתר על כן, מכיוון שהרבנים החרדים הנ”ל החליטו לצטט מדרשים, יש מדרש אחד שסותר את טענותיהם באופן ישיר. וכך למדנו בבראשית רבה (מ’:ה’, מהדורת תיאודור-אלבק, עמ’ 385):

ר’ עזריה ור’ יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי: איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות. להלן כתיב (מלכים א, א’:ד’ בקשר לאבישג השונמית) “והנערה יפה עד מאד” מגעת “עד” איקונין של חוה, ברם הכא (בראשית י”ב:י”ד בקשר לשרה) “כי יפה היא מאד”, “מאד” מאיקונין של חוה.

כלומר, ראשי הדורות מסרו איקון/תמונה של חוה מדור לדור ובכל דור היו משווים את היופי של חוה ליופי של שרה, אבישג וכו’. זאת אומרת שחז”ל לא התנגדו להסתכל על תמונה של אשה יפה ולהשוות נשים יפות אחרות לאותה תמונה!

ב) “פוק חזי מאי עמא דבר” (צא וראה מה העם עושה) – העדות החזותית

כפי שראינו לעיל, אין מקורות של חז”ל האוסרים הסתכלות על תמונות של נשים. כאשר אין מקורות, נוהגים במסורת ההלכתית לבדוק את הנוהג של כלל ישראל במשך הדורות. כפי שכתבתי בתשובתי על נשים וקדיש יתום:

כידוע, יש לעם כוח רב להכריע בענייני הלכה הנתונים במחלוקת, וזאת על פי כמה מושגים הלכתיים: “מעשה רב” (שבת כ”א ע”א ומקבילות); “הנח להן לישראל אם אין נביאים הם, בני נביאים הן” (פסחים ס”ו ע”א); “פוק חזי מאי עמא דבר” (ברכות מ”ה ע”א ומקבילות); “כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה, צא וראה מה הציבור נוהג – ונהוג” (ירושלמי פאה ז’:ו’, כ’ ע”ג = ירושלמי מעשר שני ה’:ג’, נ”ו ע”ב; ירושלמי יבמות ז’:ב’, ח’ ע”א). (מעמד האשה בהלכה: שאלות ותשובות, ירושלים, תשס”א, עמ’ 137).

ברור לגמרי ממאות דוגמאות של אומנות יהודית מאלפיים השנים האחרונות שההתנגדות החרדית לאחרונה לכל תמונה של נשים ובנות היא תופעה חדשה לגמרי בלי תקדים בכל ההיסטוריה היהודית. להלן סקירה קצרה של העדות החזותית. אני בחרתי בכוונה בתמונות המצויות בבתי כנסת, בהגדות ובספרי קודש אחרים, בספרי מנהגים ביידיש, ובעמודי שער של ספרי הלכה.

  1. בתי כנסת עתיקים

בתי כנסת עתיקים שנתגלו בארץ ישראל ובגולה כוללים ציורים או פסיפסים של נשים.

בית הכנסת המפורסם בדורה-אורופוס נקבר תחת ערמה של חול בשנת 256 לספירה, חמש שנים בלבד לאחר השלמת הציורים. כל הקירות מכוסים בציורים הכוללים בעיקר סצנות מן המקרא, כולל ציורים של נשים‏. הנביא אליהו מוצג כשהוא מחיה את בנה של האלמנה; מלכת אסתר יושבת על כס המלכות על יד המלך אחשוורוש; פרעה מדבר עם המיילדות שפרה ‏ופועה; ובת פרעה מוצאת את משה בסוף. בתמונה האחרונה יש שמונה נשים, כולל נערה הערומה מן המותניים ומעלה העומדת במים ומחזיקה את משה. (Encyclopaedia Judaica, Jerusalem, 1970, Vol. 6, cols. 283-286).

בניגוד לדורה אורופוס, טבריה הייתה מרכז חשוב של חז”ל, ששם כתבו את רוב התלמוד הירושלמי. רצפת הפסיפס הצבעונית שנמצאה שם בבית הכנסת העתיק של חמת-טבריה (מסביבות שנת 300) כוללת את ארבע תקופות או עונות השנה המיוצגות כארבע נשים בארבע הפינות של הפסיפס. ‏כל תמונה כוללת הסתכלות חזיתית על הראש והכתפיים של אשה. (Moshe Dothan, Hammath Tiberias, Jerusalem, 1983, pp. 43-45 and plates 14-15 and 29).

ציפורי הייתה עוד מרכז של חז”ל, ששם התגורר רבי יהודה הנשיא במאה השנייה לספירה. אף על פי כן, הפסיפס שנתגלה שם בבית הכנסת העתיק ‏מתחילת המאה החמישית גם כולל את ארבע הנשים בארבע הפינות, והדמות של תקופת תמוז, כלומר הקיץ, הייתה כנראה ערומה. (Zeev Weiss and Ehud Netzer, Promise and Redemption: A Synagogue Mosaic from Sepphoris, Jerusalem, 1996, pp. 26-29)

  1. הגדות וכתבי יד מימי הביניים

יש מאות תמונות של נשים ובנות בכתבי יד מימי הביניים מרחבי אירופה, המתארים את כל החגים ואת כל טקסי מעגל החיים, וכן בכתבי יד של הגדות ובהגדות מודפסות משנת 1300 ועד ימינו. המספרים הרשומים להלן מפנים לספרם של תריז ומנדל מצגר והמספרים שהאות “ש” מופיעה לפניהם, מפנים לתמונות המופיעות בהגדת שכטר. כמה מן התמונות מופיעות בשני הספרים כאחד.

פסח

שתי נשים מכשירות כלים 108

שני גברים ואשה מכשירים כלים 114

אפיית מצות 113, 253, 254, 257, ש26.1

איש עשיר נותן מצות לאשה וילד עניים לפני פסח 318

אשה מחזיקה מצה ואומרת “מצה זו…” 190

משפחה או זוג חוגגים את ליל הסדר 133, 134, 150, 152, 165, 169, 193, 378, 379, 380, ש3, ש29, ש33, ש35, ש7.2, ש13.6

ניקיון הבית לפסח 143, ש1.1

יציאת מצרים 174, 186, ש30.1, ש30.3, ש30.4, ש30.5, ש30.6

אליהו הנביא, אב, בן, אם ובת הרכובים על חמור מגיעים לדלת לאמירת “שפוך חמתך” בסוף הסדר ש36.2

בעל המצביע על אשתו בעת אמירת “מרור זה” 337, ש28.1, ש28.2

אשה במצרים יולדת ששיה בהתאם למדרש ידוע ש15.1

נשים במצרים עם ששה ילדים, בהתאם לאותו מדרש ש15.2, ש16.2

אשה ערומה מן המותניים ומעלה, בהתאם ליחזקאל ט”ז:ו’-ז’ המצוטט בהגדה ש16.1, ש16.3

בעל ואשה יושבים תחת עץ תפוח במצרים; האשה מחזיקה מראה ומתייפה לקראת פיתוי בעלה, בהתאם למדרש ידוע ש 16.2

גברים ונשים בונים את פיתום ואת רעמסס ש17.1

נשים רוקדות יחד עם מרים והתוף 322

גברים, נשים וילדים מקבלים את התורה בהר סיני 382

חגים אחרים

בעל עושה קידוש לאשתו בערב השני של ראש השנה 367

משפחה יושבת בסוכה, כולל האשה 368

שני זוגות רוקדים בחג הפורים 372

בית כנסת

גברים, נשים וילדים יוצאים מבית הכנסת 88

גברים ונשים בבית הכנסת 103

סצנות שונות

אשה נותנת לעני קערת מרק 149

אשה ושתי בנות 160

שלוש נשים צעירות 178

גברים ונשים קוצרים תירס 218

רופא מקבל חולים, כולל נשים 238, 242

יהודים המגורשים מעיר 271, 272, 274

אשה משתמשת בכישור ופלך 282, 295

אשה טובלת כלים חדשים במקווה על פי ההלכה 111

גברים מלמדים תורה לנשים ש41

מעגל החיים

חתונה 183, 187, 335, 344

חתן וכלה 199, 342

כלה על סוס בתהלוכה אל העיר של בעלה 343

גבר אומר “שבע ברכות” ליד שולחן עם החתן והכלה 334

בעל ואשה ישנים במיטות נפרדות, בהתאם למדרש ש20

אשה הרה 291

נשים יולדות 289, 290

ילד עם שני הוריו 292

גברים ונשים רוקדים 323

הסנדקית והנשים במשפחה מביאות את התינוק לטקס הברית שלו 339

אם ושתי נשים נוספות בטקס פדיון הבן 341

אלמנה מקיימת את טקס החליצה עם אחיו של בעלה המנוח 345

אבלות

גברים ונשים מתאבלים ליד ארון קבורה 115

גבר ואשה לבושים בשחור לצד ארון קבורה 346

שתי נשים עושות תנועות סמליות של אבלות לצד גבר שנפטר 348.

  1. ספרי מנהגים ביידיש

חנא שמרוק פירסם ספר על האיורים לספרי יידיש במאות הט”ז-י”ז. הספר כולל בין השאר:

אב ואם, שני בנים ושתי בנות עושים הבדלה, ונציה, 1600 – 25

גבר ואשה מחלקים אוכל לילדים בשמחת תורה, ונציה, 1593 – 34

שתי נשים ושתי בנות מדליקות נרות, ונציה, 1600 – 37

גברים ונשים בטקס חתונה, ונציה, 1600 – 40

אדם וחוה ערומים בספר “צאנה וראינה”, זלצבאך, 1692 – 58.

  1. עמודי השער של ספרים מודפסים

בספרו החדש של מרק שפירו העוסק בצנזורה הפנימית של היהדות האורתודוקסית הוא מראה איך ספרים מודפסים ישנים עברו צנזורה בהדפסות חוזרות של הספר או בקטלוגים של מכירות ספרים. כפי שהוא מראה, ספרי ההלכה הבאים נדפסו לכתחילה כשעל השער שלהם מופיעות נשים ערומות או ערומות למחצה:

רבי יוסף קארו, שלחן ערוך, ונציה, 1578-1577 (אשה ערומה)

הרב אברהם מנחם רפא מפורט (רפפורט), מנחה בלולה, וורונה, 1594 (שתי בנות ים ערומות בחלק העליון של גופן, בשלט האצולה שבסוף הספר)

הרב יעקב פולאק, ויקם עדות ביעקב, פראג, 1595 (אדם וחוה ערומים)

הרב מרדכי יפה, לבוש, לובלין, 1603 (אדם וחוה ערומים)

רבי יוסף קארו, שלחן ערוך, אמשטרדם, 1698 (4 קופידונים ערומים)

הרב יואל סירקס, תשובות הב”ח, פרנקפורט, 1697 (נשים ערומות בחלק העליון)

רמב”ם, משנה תורה, אמשטרדם, 1702 (שתי נשים ערומות בחלק העליון)

למרות זאת, פרופ’ שפירו מדגיש (עמ’ 185): “למעשה, אינני מודע לקיומה של הוכחה לכך שמנהיגים רבניים הביעו התנגדות כלשהיא להופעתם של איורי נשים על שערי הספרים הללו”.

אני מודע רק לשני מקרים לפני התקופה המודרנית, של צנזורה של תמונות של נשים:

א) בהגדת פראג המפורסמת משנת 1526 יש איור של אשה ערומה לצד הפסוקים מיחזקאל ט”ז:ו’-ז’. בהגדת ונציה משנת 1603 אותה אשה הוחלפה בגבר צעיר וזה אפילו מודגש בכיתוב שליד התמונה! (ראו Yosef Hayyim Yerushalmi, Haggadah and History, Philadelphia, 1975, plate 41; שפירו, עמ’ 193-191; והגדת שכטר, מהדורה שניה, 2009, תמונה 16.1).

ב) מצגר, תמונה 336 מתאר חתונה באשכנז בסביבות שנת 1272. הכלה מכוסה מכף רגל ועד ראש בגלימה שבקושי מאפשרת לראות פרצוף ללא תווי פנים. אך זו עשויה להיות פשוט דוגמא של איקונוקלזם מכיוון שבהגדה זו מישהו מחק את תווי הפנים של כל התמונות.

אנו למדים מכל הנ”ל שהנוהג החרדי החדש מנוגד ל-1800 שנים של נוהג יהודי בארץ ישראל, בדורה אורופוס, בכתבי יד מימי הביניים מרחבי אירופה, ובספרים מודפסים מן המאה ה-16 ועד היום.

ג) “החדש אסור מן התורה בכל מקום”

בתחילת המאה התשע-עשרה, שאל הרב משה סופר, החת”ם סופר, ביטוי מן המשנה (ערלה ג’:ט’ וקידושין ל”ח ע”ב) ונתן לו משמעות חדשה: “החדש אסור מן התורה בכל מקום”. הוא עשה זאת כדי להביע התנגדות לדרשות בגרמנית, להזזת הבימה בבית הכנסת, לשימוש בעוגב, לביטול הטקס של ברית מילה ולעוד שינויים קיצוניים של התנועה הרפורמית באותה תקופה. אבל, באופן אירוני, לא הייתה לחרדים מאז ועד היום בעיה להמציא חומרות חדשות שאין להן שום בסיס בהלכה ובתולדות עמנו, כגון: להתלבש כמו שאבותינו לבשו לפני 200 שנה, התנגדות לכל השכלה כללית, להישאר בישיבה במשך עשר שנים ויותר בלי לעבוד ולפרנס את המשפחה, הפרדה בין גברים ונשים בכל אירוע ציבורי ובאוטובוסים, בשר חלק (גלאט כשר), חומרות חדשות כל שנה בחג הפסח, דרישה מגרים לקבל ולקיים את כל תרי”ג מצוות, והשמטת נשים מכל תמונה. לכן, למרבה האירוניה, כחלק ממאבקם נגד כל קולא בהלכה, הם המציאו הרבה חומרות חדשות לחלוטין.

ד) מתי התחיל המנהג החרדי החדש של מחיקת נשים מתמונות ומנין הוא בא?

אני התחלתי לשים לב למחיקת הנשים מתמונות בשנות השמונים כשקניתי משניות מאוירות במאה שערים על מנת ללמוד משנה עם ילדיי. הסדרה נקראת “משניות מאירות” מאת אברהם חשין. אין נשים בכלל בספרים האלה, גם כשהמשנה עוסקת בנשים! לדוגמא, נאמר במשנה סוכה ג’:ט”ו “מקבלת אשה [לולב] מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת” וכו’. במשניות מאירות למסכת סוכה (ירושלים תשמ”ב), ציור 104 במקום אשה יש גבר חסידי המחזיר את הלולב למים!

כמו כן, יש לי חוברת המכונה “הלכות מאירות” של אהוד רוזנברג (ירושלים, אין תאריך) על הלכות בישול בשבת על סמך הספר “שמירת שבת כהלכתה”. כמעט בכל עמוד יש תמונה של גבר בכפה שחורה המחמם אוכל בשבת, למרות שבחברה הדתית האשה לרוב מבשלת את כל האוכל.

כעת, כעבור 35 שנה, התופעה הזאת היא סטנדרטית בעולם החרדי:

א. הם מוחקים נשים מכל החדשות בעיתונים, דוגמת הילרי קלינטון, ראו שפירו, עמ’ vii.

ב. כשהם מדפיסים מחדש ספרים עתיקים כנ”ל, הם מוחקים את הנשים או הופכים אותן לגברים – ראו תמונות אצל שפירו, פרק 6.

ג. לפני כמה שנים, שמו לב שלא היו נשים בכלל בשלטי החוצות ובאוטובוסים בירושלים. רק לאחר מחאה החזירו את הנשים. אבל התופעה לא נעלמה. אתמול פורסמה כתבה ב”הארץ” (28.3.17) על שלט חוצות המפרסם סרט חדש על הדרדסים. בשלט הרגיל יש ארבעה דרדסים, כולל דרדסית אחת; בשלט שנתלה בבני ברק יש שלושה דרדסים בלבד, בלי דרדסית. חברת הפרסום השמיטה את הדרדסית על מנת לא לפגוע ברגשות של תושבי בני ברק!

ד. הקטלוג החדש של איקאה מלמד עד כמה התופעה החדשה הזאת מוזרה – תמונות של גברים ובנים העושים דברים שונים בבית — בלי נשים ובלי בנות. אין צורך לומר שהתמונות אינן משקפות מה שקורה בבית חרדי טיפוסי. השוו את זה לתמונה מהגדת סרייבו המפורסמת מצפון ספרד בסביבות 1350 שכללתי בהגדת שכטר, איור מספר 7.2 – שם יושבת כל המשפחה ביחד בליל הסדר.

מהו המקור לתופעה החדשה הזאת?

יכול להיות שזה נובע מרבנים מסוימים כפי שמשתקף מן התשובות שהובאו לעיל.

ברם, כשהתייעצתי עם פרופ’ מנחם פרידמן, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן ומומחה ידוע לחברה החרדית, הוא הציע שזה לא נבע מרבנים חרדיים אלא מגברים חרדיים מן השורה. הוא הציע שזה התחיל כאשר גברים חרדיים צעירים התחילו לשרוף תחנות אוטובוס בשנות השמונים מכיוון שהן כללו תמונות של נשים, ומאז התופעה התרחבה.

ברם, יכול להיות שהתופעה גם נובעת מנשים חרדיות. ד”ר לאה טרגין-זלר ערכה ראיונות עומק עם 15 תלמידות ו-6 מורות בסמינר מסוים של בית יעקב בישראל בין השנים 2011-2008. היא הציגה את ממצאיה בתיזה לתואר שני שהיא סיכמה במאמר בכתב העת “נשים” (NASHIM 26 [Spring 2014], pp. 75-96). היא גילתה שהנשים החרדיות בסמינר של בית יעקב מקדישים אותה כמות של אנרגיה ללימוד ושיחות על צניעות שהגברים מקדישים ללימוד תורה. המורות והתלמידות מדגישות שהן מוסיפות חומרות חדשות כל הזמן, לא למען הגברים אלא למען הקב”ה. הן ייסדו “תנועת צניעות”, שם הן מתאספות, מקשיבות לשיחה נלהבת על ידי מרצה אורחת. לאחר מכן, אחת מן הבנות מציעה חומרא חדשה כגון להאריך את החצאיות. בנוסף על הספרים על צניעות שנכתבו על ידי רבנים חרדיים, המורות כותבות ומלמדות חוברות על צניעות שהן חיברו בעצמן.

ה) סיבה לאופטימיות

על אף העובדה שהחרדים המציאו הרבה חומרות חדשות ב-40-30 השנים האחרונות, כולל החומרא הנידונה כאן, אני אופטימי שבטווח הארוך המצב ישתפר. יותר ויותר חרדים מתגייסים לצבא ומצטרפים למעגל העבודה. דבר זה הודגש לאחרונה במוסף השבת של הג’רוזלם פוסט (3.3.17, עמ’ 19-16). שם ראיינו ארבעה מנהיגים חרדיים צעירים, כולל שתי נשים שצולמו בכתבה, העוזרים לחרדים להסתגל לחברה הישראלית המודרנית.

לסיום, השמטת נשים מספרים, כתבי עת ועיתונים חרדיים היא תופעה חדשה מאד שאין לה בסיס בהלכה, במנהג או בהיסטוריה. אני מקווה שנוהג זה ייעלם במרוצת הזמן כשיותר ויותר חרדים משתלבים בעולם המודרני.

דוד גולינקין

מכון שכטר

ירושלים עיר הקודש

כ”ה אדר תשע”ז

ספרות

א. היחס של חז”ל להסתכלות על נשים

אפשטיין — Rabbi Louis Epstein, Sex Laws and Customs in Judaism, New York, 1948, pp. 117-118. (יש גם נוסח עברי של ספר זה)

הרשברג – א”ש הרשברג, “יפיה והתייפותה של האשה בזמן התלמוד”, העתיד ד’ (תרע”ב), עמ’ 4 ואילך

ב. תשובות מודרניות האוסרות לקרוא כתבי עת עם תמונות של נשים ו/או צפייה בטלוויזיה

הרב עובדיה יוסף, יביע אומר, חלק ו’, אורח חיים, סימן י”ב, המופיעה בצורה קצת שונה ביחוה דעת, חלק ד’, סימן ז’.

הרב יצחק יוסף, ספר אוצר דינים לאשה ולבת, ירושלים, תשמ”ט, עמ’ שנ”ב, ש”ע.

הרב משה שטרן, שו”ת באר משה,

חלק ג’, סימן קנ”ד:ג’

חלק ד’, קמ”ז:כ”א-כ”ב

חלק ה’, סימן קל”ב בסוף.

לאה טרגין-זלר –Lea Taragin-Zeller, “Modesty for Heaven’s Sake… among ultra-Orthodox teenagers in Israel”, NASHIM 26 (Spring 2014), pp. 75-96.

אורה כהן, צניעות האשה בעידן המודרני, בית אל (חסרה שנת דפוס).

ג. תמונות של נשים יהודיות במשך הדורות

הגדת שכטר — .David Golinkin, The Schechter Haggadah, Jerusalem, 2009

מצגר — Therese and Mendel Metzger, Jewish Life in the Middle Ages, Secaucus, NJ, 1982 .

שמרוק – חנא שמרוק, האיורים לספרי יידיש במאות הט”ז-הי”ז, ירושלים, תשמ”ו.

שפירו — Marc Shapiro, Changing the Immutable: How Orthodox Judaism Rewrites Its History, Oxford, 2015, Chapter Six..

* אני מודה לפרופ’ שאול שטמפפר שקישר ביני לבין פרופ’ מנחם פרידמן וד”ר טרגין-זלר.

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר - ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר. פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה, המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים. הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן