הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

למה נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות?

שנה ב’, מספר 7
סיוון תשע”ו

שאלה:

למה יהודים נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות?

תשובה:

(א) מקורות על אכילת מאכלי חלב בחג שבועות בין השנים 1700-1270

להלן המקורות הקדומים שמצאתי בקשר למנהג הנידון המבוססים על הביבליוגרפיה הרשומה להלן בסוף תשובה:

‏1. המקור הראשון הוא פירושו של רבינו אביגדור צרפתי לתורה (ירושלים, תשנ”ו, עמ׳ 478) שנכתב בצרפת בסביבות שנת 1270:

העולם מקשים למה אוכלים “בלדן” בשבועות? ונראה רמז מן התורה (במדבר כ”ח:כ”ו) “וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם” — ראשי תיבות חלב ‏בשבועות, אבל [פלאדן] איני יודע.

“בלדן” הוא כנראה שיבוש או שינוי גירסא ל”פלדן” או “פלאדן”, שהוא מאפה חלבי שיידון להלן. מכל מקום, יהודי צרפת רצו לדעת בסביבות שנת 1270 למה אנו אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות – בניגוד למאכלי הבשר הנאכלים בדרך כלל בשלוש רגלים (פסחים ק”ט ע”א). רבינו אביגדור השיב עם רמז מספר במדבר.

‏2. האזכור הבא של מנהגינו נמצא אצל רבי אהרן הכהן מלוניל (ארחות חיים, חלק א’, פירנצה, 1750, הלכות תפילת המועדים, סעיף י”ג, ע”ח ע”א) וב”אחותו” ספר כלבו (‏מהדורת אברהם, כרך ג’, ירושלים, תשנ”ב, טורים 219-218) שנכתבו בפרובנס בסביבות שנת 1300:

ונהגו לאכול דבש וחלב ביום ראשון [הביטוי האחרון מופיע בארחות חיים בלבד] מפני שנמשלה תורה לדבש וחלב כמו שנאמר “דבש וחלב תחת לשונך” (שיר השירים ד’:י”א).

‏ראוי לציין שרבי אהרן העדיף פירוש מדרשי לשיר השירים, בניגוד לפסוקים אחרים שמקשרים בין חג השבועות וחלב ודבש במפורש (ראו להלן סעיף ב, א, 4).

  1. ‏בדומה, אנו קוראים במנהגים דבי מהר”ם מרוטנברג שנכתב על ידי תלמידי רבי מאיר מרוטנברג בראשית המאה ‏ה-14 (מהדורת אלפנביין, ניו יורק, 1938, עמ׳ 30):

‏ נהגו לאכול בו כל מיני מאכלים מתוקים כגון דבש וחלב‏ משום “דבש וחלב תחת לשונך” ונדרש על מתן תורה.

‏4. קלונימוס בן קלונימוס (ארלי, קטלוניה, נאפולי, 1328-1286) כתב על מנהגינו באריכות בספרו אבן בוחן, שהוא סיים בקטלוניה בחורף 1322. בין השאר הוא לועג ליהודי זמנו על כך שהם דואגים יותר למאכלי החגים מאשר למשמעות החגים (מהדורת הברמן, תל אביב 1957, עמ׳ 34): (1)

‏… לחלב ונפת צופים. ולזה בני ישראל הנמצאים. יהמו ערב עצרת כדובים ולבאים… לאסוף דבש וחלב. ואשר אין לו ממשכן את כליו. בעד חריצי חלב. וקמח סולת… עד אשר יאפו לחם משונה מעשה רשת כעכין ולחמניות. ועליהן חלות דבש והדובדבניות… וסולמות שאינן של עלייה. “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה” (בראשית כ”ח:י”ב)… וטעמם בזה ש”סלם” כמו “סיני” בגימטריא. גם אמרו בעלי משל וחידה. שמספר תרי”ג רמז אל “דבש חלב קמחא דסמידא”. והאחד העודף ייפתר [כלומר, החשבון של ארבע המילים הוא תרי”ד במקום תרי”ג].

כלומר, במילים אחרות, יהודי פרובנס או קטלוניה בשנת 1322 עשו לחמים מיוחדים בחג השבועות מחלב, דבש וקמח סולת בצורת סולם להזכיר את הר סיני, ואילו הרכיבים רמזו על תרי”ג מצוות. שתי הגימטריות האלה מלמדות ככל הנראה שאכילת חלב ודבש בשבועות כבר היתה מנהג מקובל באותה תקופה.

  1. רבי מנחם אבן זרח (צרפת וספרד, 1385-1310) מזכיר את מנהגנו בספרו צידה לדרך (ד,ד,א, ווארשא, 1880, עמ’ 215): “כמנהגנו בחג הזה לאכול דבש וחלב להעיר על התורה שנמשלה לדבש וחלב”. אחר כך הוא מאריך בסמליות של חלב ודבש.
  2. כעבור כמה שנים, אנו קוראים בהגהות לספר המנהגים של רבינו אייזיק טירנא (נפטר 1425):

בשבועות אוכלין חלב… רמז לטעמי תורה שנאמר (במדבר כ”ח:כ”ו): “מנחה חדשה לה’בשבועותיכם” — ראשי תיבות חלב. וצריך לאכול גם בשר, כי אין שמחה בלא בשר.

  1. בהלכות חלה, הרב יעקב מולין (מהרי”ל, וורמייזא, נפטר 1427, מהד’ שפיצר, ירושלים, 1989, עמ’ פ”ה) מזכיר: “ואם הוא ביום טוב של שבועות שאז דרך העולם שעושין פלאדין גדול וקורין לו ‘סיני’…”. פלאדין היא מילה בגרמנית ויידיש שפירושה מין עוגה (ראו קוסובר להרבה מקורות). ברם, בקשר לחג השבועות באשכנז ופולין בימי הביניים, פירושה תמיד עוגהחלבית. (2)
  2. הרב יוסף בן משה מוסר (לקט יושר, חלק א’, ברלין, 1903, עמ’ 103) שרבו הרב ישראל איסרליין (נפטר 1460):

ביום ראשון של שבועות אכל פלדן [=פלאדן כנ”ל] ודגים המטוגנים בחמאה, ואחר כך היה עושה הדחה לידיו ולפיו, ומשים אצבעו לתוך פיו כדי להדיחו יפה, ואחר כך אכל קינוח [כלומר, לחם כדי לנקות את הפה], ואכל בשר [צלי].

כלומר, הרב איסרליין רצה לאכול מאכלי חלב לכבוד שבועות ולאחר מכן בשר כמו בכל חג. ולכן הוא היה אוכל מאכלי חלב, מדיח את ידיו ופיו, ואז אוכל בשר, לפי הנוהג המקובל (ראו שלחן ערוך יורה דעה פ”ט:ב’).

  1. הרב משה איסרליש (הרמ”א, קרקוב, נפטר 1572) עסק במנהגנו בשני מקומות בהגהותיו לשלחן ערוך. באורח חיים תצ”ד:ג’ הוא כותב “ונוהגין בכל מקום לאכול מאכל חלב ביון ראשון של שבועות… כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר…”. ביורה דעה צ”ז:א’ הרב יוסף קארו פסק:

אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאכלה עם הבשר… ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת, או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר, מותר… הגה [של הרמ”א]: ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות… כי כל זה מחשב [=נחשב] כדבר מועט, גם כי צורתן משונה משאר פת…

  1. בצורה דומה, הרב שלמה לוריא (מהרש”ל, פולין, נפטר 1573, בפירושו לשערי דורא, פרק ל”ו, מהד’ ווראנוב, 1941-1940, עמ’ 186) פסק שכאשר אופים לחם לחג השבועות יחד עם הפלאדין, שהוא חלבי כנ”ל, חייבים לשנות את צורת הלחם כדי שכל אחד ידע שהלחם חלבי. כמו כן, הוא כתב תשובה (שו”ת מהרש”ל, סימן ע”ה) על “חלב שחלבה הגויה בשבת או ביום טוב אי שרי [אם מותר] לעשות ממנו פלאדין בחג השבועות או לא?”.
  2. פוסקים רבים פסקו שחלב שנחלב על ידי נכרי ביון הראשון של יום טוב אין להשתמש בו באותו יום (ראו הרמ”א באורח חיים תק”ה:א’), אבל מספר פוסקים חשובים התירו להשתמש בחלב הזה ביום הראשון של שבועות.(3) אני סבור שפוסקים אלה הקלו כדי לאפשר ליהודים לקיים את המנהג של אכילת חלב ביום הראשון של שבועות.
  3. הרב משה מכיר ייסד ישיבה בעין זיתון על יד צפת בשנת 1589, שם חיבר את ספרו סדר היום. ושם הוא כתב בסדר חג השבועות (מהד’ ירושלים, תשנ”ו, עמ’ ק”ס:

וראוי להכין מטעמים מתוקים ומוטעמים לחכו ביום זה, ויש נוהגין בתבשיל של חלב ונותנין דבש עליו, לקיים (שיר השירים ד’:י”א) “דבש וחלב תחת לשונך”, והכל לפי… המוטעם לחכו והערב לו…

  1. הרב משה מט (פולין, 1551 לערך-1606, מטה משה , סימן תרצ”ה), תלמידו של המהרש”ל, מצטט את הרמ”א באורח חיים ואת משחק המילים מבמדבר כ”ח:כ”ו. הוא מוסיף שצריך לאכול גם בשר כי אין שמחה בלא בשר, ואז מצטט כמה שורות מספר אבן בוחן הנ”ל.
  2. הרב ישעיהו הורוביץ (אשכנז, פולין, וישראל, 1630-1558) דן בענייננו בספר השל”ה (מסכת שבועות, פרק נר מצווה, ק”פ ע”ב, ד”ה ההפטרה). בדומה לרב ישראל איסרליין הנ”ל, הוא חשש מאכילת בשר אחרי חלב:

העולם נוהגין לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלין בשר, לקיים “ושמחת בחגך” (דברים ט”ז:י”ד), ואין שמחה בלא בשר (פסחים ק”ט ע”א). אז צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, ולהפסיק בברכת המזון ולהמתין שעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השלחן לבשר. ורמז לדבר “ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה’ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו” (שמות כ”ג:י”ט), שיהיה נזהר שלא יערבבם. ומי שמתקדש בזה ביותר, קדוש ייאמר לו.

  1. הרב יוסף יוזפא האן (פרנקפורט ע”נ מיין, 1637-1570) כתב בספרו יוסף אומץ (סעיץ תתנ”ד) ש”רבים נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום ראשון דשבועות”, אבל מכיוון שאין שמחה אלא בבשר, נוהגים לאכול בשר אחריהן. והעושים כן צריכים לדקדק שייטלו כל בני הבית את ידיהם בין חלב לבשר. ומכיוון שלדעתו יש להחמיר ולהמתין שש שעות בין חלב לבשר (עיינו יורה דעה פ”ט:ב’ ברמ”א), יש לקיים את המנהג הזה בתבשיל של חלב ולא עם חלב או חמאה ממש.

ועל כל פנים מנהגנו לעשות מולייתא [סוג של עוגה] מחלב או בשר ודמות סולם מז’ שליבות [=מדרגות או שלבים] עליה (השוו אבן בוחן הנ”ל) זכר לז’ רקיעים שקרע הקדוש ברוך הוא בשעת מתן תורה להראות שאין עוד מלבדו, והוא מנהג טוב ויפה.

  1. לאחר שהרב חיים בנבנישתי (טורקיה, 1673-1603, שיירי כנסת הגדולה לטור אורח חיים תצ”ד, סעיף ג’) מצטט את הרמ”א ואת המנהג של חלב ודבש, הוא מוסיף:

ואני, אף על פי שאני מן הנוהגין שלא לאכול גבינה ובשר בסעודה אחת, [כדי] לקיים [מנהג] זה לאכול מאכל חלב ובשר ביום חג השבועות, אני אוכל החלב עם הדבש קודם ואני מברך ברכת המזון, ואחר כך אחר שעה אני אוכל מאכל בשר.

  1. לבסוף, רבי יוזפא שמש מוורמייזא (1678-1604) מדווח בקיצור (מנהגים דק”ק וורמייזא, חלק א’, ירושלים, תשמ”ח, עמ’ קי”ג): “יש נוהגין לאכול בסעודת שחרית [ביום הראשון] מאכלי חלב”.

לאחר שנת 1700 יש עשרות תיאורים של מנהגנו, לא רק מאשכנז אלא מרחבי העולם היהודי. ראו כל הספרים הרשומים למטה, ובמיוחד את גאגין, לוינסי, גודמן, דוברינסקי וווסרטיל למנהגים של יוצאי ספרד ועדות המזרח.

(ב) למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות?

כפי שהדגיש הרב אברהם גומבינר במאה השבע-עשרה (מגן אברהם לאורח חיים תצ”ד, ס”ק ו’): “יש הרבה טעמים” למנהג הזה. הרב זינגר, לאחר שהוא נותן שבעה הסברים למנהג, אומר (עמ’ קט”ו): “עוד נאמרו ונכתבו טעמים שונים, תחפש בספרים ותמצא”. הרב גודמן נותן תשעה הסברים למנהגנו (עמ’ 249-248), ואילו הרב יצחק ליפיעץ משעדליץ אוסף תשעה-עשר הסברים למנהגנו! ולכן, במקום לאסוף את כל ההסברים, אציג לקט מייצג המחולק לשתי קטגוריות. אני בכוונה השמטתי את ההסברים הדחוקים יותר:

א. הסברים דרשניים

  1. כבר ראינו את ההפניה לדבש וחלב בשיר השירים ד’:י”א המובא על ידי ארחות חיים = כלבו ורבים אחרים.
  2. כבר ראינו את ההפניה לבמדבר כ”ח:כ”ו עם ראשי התיבות “חלב” המובאת על ידי רבינו אביגדור צרפתי ורבים אחרים.
  3. כבר ראינו את הגימטריא מספר אבן בוחן: “שמספר תרי”ג רמז אל ‘דבש חלב קמחא דסמידא’. והאחד העודף ייפתר”.
  4. אחי החזן אברהם גולינקין, וכן דוד זינברג בשני מאמריו, מפנים ל”מקרא ביכורים” בדברים כ”ו, שלקראת סופו נאמר בפסוק ט’: “ויביאנו אל המקום הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת,ארץ זבת חלב ודבש“. למרות שפסוק זה אינו מובא על ידי המקורות הנ”ל, יש לו קשר הרבה יותר ישיר לחג השבועות מהפסוק משיר השירים.
  5. “חלב” בגימטריא ארבעים, רמז לארבעים יום שניתנה בהם התורה והלוחות בהר סיני (הרב ליפיעץ, סעיף פ”ד).
  6. מאכלי חלב משתמרים בכלי חרס וכלי זכוכית, אבל מתקלקלים עם מכניסים אותם לכלי כסף וכלי זהב. כמו כן, התורה משתמרת אצל יהודים עניים וענווים, ולא בין העשירים והגאוותניים (הרב זינגר, עמוד קי”ד; הרב דבורקס, עמוד שכ”ו).
  7. נאמר בספר תהלים (ס”ח:י”ז) בקשר למתן תורה: “למה תרצדון הרים גבנונים”. המילה “גבנונים” נשמעת כמו “גבינה”, ולכן אכילת גבינה מזכירה לנו את מתן תורה בהר סיני (הרב שפרלינג, סעיף תרכ”ד; הרב דבורקס, עמ’ שכ”ו; גסטר, עמ’ 77-76).
  8. יש פירוש נפוץ שהוצע לראשונה בספר גאולת ישראל בשנת 1821. והרי, לדוגמא, סיכומו של הרב ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה לאורח חיים, סימן תצ”ד, ס”ק י”ב):

מאכלי חלב… ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה… וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי חלב, כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צווה ה’ ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעת לעת [=24 שעות] נאסרו להם, על כן בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה.

(לקושיות נגד הסבר זה, ראו אצל הרבנים גאגין, קאפח, ודבורקס, עמ’ שכ”ה.)

ב. הסברים היסטוריים מודרניים

  1. יש חוקרים מודרניים, כגון ח”נ ביאליק ופרופ’ ח”א גינזברג, המקשרים את מנהגנו לשמות כ”ג:י”ט ול”ד:כ”ו: “ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלהיך; לא תבשל גדי בחלב אמו”.נשאלת השאלה: מהו הקשר בין שני חלקי הפסוק? הם אומרים שהיה מנהג כנעני עתיק לבשל גדי בחלב אמו דווקא בחג השבועות. “ומה הנפלא הדבר”, כותב ביאליק, “שעד היום קיים מנהג בישראל… לאכול בשבועות סעודת חלב, סמוכה קצת, שלא כרגיל, לבשר” (לוינסקי, 1950, עמ’ 272-270 וגסטר; והשוו השל”ה הנ”ל; הרב ליפיעץ, סעיף צ”ח; הרב גאגין, עמ 16, והרב זינגר, עמ’ קי”ד). זהו הסבר שנון, אבל הוא קשה לקבלו. ביאליק טוען שיהודים בסביבות שנת 1300 לספירה התחילו לקיים מנהג שהוא שריד של מנהג כנעני משנת 1500 לפני הספירה!
  2. פרופ’ תיאודור גסטר, כדרכו, טוען שהיהודים שאלו את המנהג הנידון משכיניהם הלא-יהודים (עמ’ 77). הוא מפנה לחגיגה הסקוטית Beltane בראשון למאי שבה אוכלים מאכלי חלב. במקדוניה, היום הראשון לפני Lent (תקופת תענית של ארבעים יום לפני הפסחא) קרוי “יום ראשון של גבינה”. בכמה מחוזות של גרמניה, היו אוכלים גבינה ותבשילי חלב ב-Whitsun, דהיינו “שבועות”, היום הראשון השביעי לאחר הפסחא. לבסוף, בחגיגה הרומית של פריליה (21 באפריל), שתו חלב ומיץ ענבים.

בנוסף על כך שחלק מן החגיגות האלו נפלו בתחילת האביב ולא בחודשים מאי-יוני כמו שבועות, “הדרת קושיא לדוכתא” [חוזרת השאלה למקומה]: מדוע נוהגות הקבוצות האלו לאכול מאכלי חלב באביב?

  1. שאלה זאת מובילה אותנו להסבר האחרון, הפשוט ביותר, שהוצע על ידי ג’ון קופר וד”ר בן אלטון. כפי שאלטון כתב: “הסיבה למאכלי חלב בשבועות היא כנראה מכיוון שהחג נופל בעונת המלטת העגלים, כשיש כמות גדולה של חלב עודף”. או כפי שקופר כתב: “היה שפע של חלב בעונה הזאת” (עמ’ 119) וברוסיה “בשבועות… היה עודף של חלב” (עמ’ 195). אכן, ג’פרי זינגמן כתב בספרו על חיי יומיום באירופה בימי הביניים:

חלב היה בר-השגה בעיקר באביב ובקיץ, לאחר גמילת העגלים וכשהיה שפע של מספוא. מכיוון שהחלב לא החזיק מעמד, במיוחד בעידן לפני הקירור, הפכו את רוב החלב לחמאה ולגבינה.

נראה, אפוא, שהמנהג של אכילת מאכלי חלב בשבועות נבע מן העובדה הפשוטה שהיה שפע של חלב, חמאה וגבינה באירופה בחודשים מאי-יוני. לאחר התפשטות המנהג, המציאו אבותינו את ההסברים היפים שראינו לעיל. הלוואי שנחשוב עליהם תוך כדי אכילת בלינצ’ס, בורקס ועוגת גבינה בחג השבועות.

דוד גולינקין

ירושלים עיר הקודש

ראש חודש סיוון תשע”ו

הערות

  1. לגבי ספר אבן בוחן ומחברו, ראו המבוא בסוף מהדורתו של הברמן וכן חיים שירמן ועזרא פליישר, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, ירושלים, תשנ”ז, פרק שנים-עשר.
  2. ראו תשובה מן המאה הי”ב בספרי מעמד האשה בהלכה: שאלות ותשובות, ירושלים, תשס”א, עמ’ 170;קוסובר, הערה 298, שציטט קטע נוסף מן המהרי”ל; המהרש”ל בפירושו לשערי דורא, פרק ל”ו, מהד’ וראנוב, ת”ש-תש”א, עמ’ 186 ושוב בשו”ת מהרש”ל, סימן ע”ה.
  3. ראו שו”ת מהרש”ל, שם; מטה משה, סימן תרצ”ה; וסיכום אצל יוסף אומץ, סימן תתנ”ה.

ביבליוגרפיה

אלטון — Dr. Ben Elton, “The spiritual genius of eating cheesecake”, The Jewish Chronicle, May 9, 2013

אריאל – ז’ אריאל, ספר החג והמועד, תל אביב, 1970, עמ’ 319

בלוך – Abraham Bloch, The Biblical and Historical Background of Jewish Customs and Ceremonies, New York, 1980, p. 264

בן-עזרא – עקיבה בן-עזרא, מנהגי חגים, ירושלים ותל אביב, תשכ”ג, עמ’ 283-282

גאגין – הרב שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק ד’-ה’, לונדון, 1954, עמ’ 16-15

גודמן – Philip Goodman, The Shavuot Anthology, Philadelphia, 1974, pp. 248-259

גסטר — Theodor Gaster, Festivals of the Jewish Year, New York, 1953, pp. 76-77

דבורקס – הרב אליקום דבורקס, בשבילי המנהג, ירושלים, תשנ”ו, עמ’ שכ”ה-שכ”ז

דוברינסקי — Herbert Dobrinsky, A Treasury of Sephardic Laws and Customs, Hoboken and New York, 1986, pp. 285-294

הירשאוויץ – ר’ אברהם אליעזר הירשאוויץ, ספר אוצר כל מנהגי ישרון, מהד’ ב’, לבוב, תר”ץ, עמ’ 202-201

ויינסטיין – Yaacov Vainstein, The Cycle of the Jewish Year, second edition, Jerusalem, 1971, p. 163

וסרטיל – אשר וסרטיל, עורך, ילקוט מנהגים, מהדורה ג’, ירושלים, תשנ”ו

זוין – הרב שלמה יוסף זוין, המועדים בהלכה, מהד’ ז’, תל אביב, תש”ך, עמ’ שי”א

זינברג —

David Zinberg,

http://realiajudaica.blogspot.com/2011/05/dairy-on-shavuot.html

and also in The Jewish Standard, May 30, 2014

זינגר – הרב יהודה דוב זינגר, זיו המנהגים, מהד’ ג’, תשל”ה (?), עמ’ קי”ד-קט”ו

כהנא-שפירא – ר’ מנחם נחום כהנא-שפירא, אוצר השאלות-ותשובות, חלק ז’, ירושלים, תשמ”ח, עמ’ קס”ב

לוינסקי – יום-טוב לוינסקי, עורך, ספר המועדים, כרך ג’: שבועות, תל אביב, 1950, עמ’ 284-267

לוינסקי – יום-טוב לוינסקי, אלה מועדי ישראל, תל אביב, תשל”א (?), עמ’ 209-208

ליפיעץ – ר’ יצחק ליפיעץ משעדליץ, ספר מטעמים, ווארשא, תרמ”ט, שבועות, סעיפים פ’-צ”ח, עמ’ 60-58

לעוויזאהן – אברהם לעוויזאהן, ספר מקורי מנהגים, בערלין, 1846, סימן, מ”ב, עמ’ 71

סופר – הרב יעקב חיים סופר, כף החיים לאורח חיים תצ”ד, סעיפים ס’-ס”ד

סינגמן — Jeffrey Singman, Daily Life in Medieval Europe, Westport, Conn. and London, 1999, p. 51

עלזעט – יהודה עלזעט (אלזט), “ממנהגי ישראל”, רשומות א’ (תרע”ח), עמ’ 340

עלזעט – יהודה עלזעט, יודישע מאכלים, [ווארשא, תר”ף], עמ’ 44-42 (יידיש)

פולק – Herman Pollack, Jewish Folkways in Germanic Lands etc., Cambridge, Mass. and London, 1971, pp. 102, 277

פיינשטיין – הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אורח חיים, חלק א’, סימן ק”ס

קאפח – הרב יוסף קאפח, הליכות תימן, מהד’ ג’, ירושלים, תשמ”ב, עמ’ 31

קוסובר – מרדכי קוסובר, “יידישע מאכלים”, יודא יאפע בוך, ניו יורק, 1958, עמ’ 99-97 (יידיש)

קופר — John Cooper, Eat and Be Satisfied: A Social History of Jewish Food, Northvale, New Jersey and London, 1993, pp. 119 and 195

שאוס – Hayyim Schauss, The Jewish Festivals, Cincinnati, 1938, p. 94

שפרלינג — הרב אברהם יצחק שפרלינג, ספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, תל אביב, תשי”ז, עמ’ רפ”א-רפ”ב

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר - ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר. פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה, המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים. הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן
מעבר לסרגל הכלים