הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

הרהורים על חופש הבחירה לקראת חג החירות

האם אנו ‘בני חורים’? האם בכלל יתכן שבני אדם יהיו חופשיים באופן מוחלט? האם לא צדק שפינוזה כשטען שאנו משלים אתת עצמנו שאנו בעלי חופש בחירה, ולמעשה כל מה שאנו חושבים ועושים נקבע על ידי חוקי הטבע (הכוללים את חוקי הנפש).על פי שפינוזה, אילו היינו שואלים ‘אבן’ למה היא נופלת, יתכן והיא הייתה עונה: כי כך ‘בחרתי’. בנוסח של שפינוזה:

שער נא בנפשך שהאבן חושבת בשעה שהיא ממשיכה לנוע, והיא יודעת שהיא ממשיכה לנוע, והיא יודעת שהיא שואפת להתמיד בתנועה ככל האפשר. אבן זו, מכיוון שהיא יודעת את עצמה בלבד כבעלת שאיפה, ובשום פנים אינה אדישה לה, תהיה מאמינה, בלא ספק, שהיא בת-חורין גמורה ושהיא מתמידה בתנועתה רק משום שהיא רוצה בכך ולא משום סיבה אחרת.

(ברוך שפינוזה, איגרות, עמ’ 228)

אנו, בני אדם, משלים עצמנו שאנו פועלים, חיים, יוצרים… בצורה חופשית. לדעת, שפינוזה זו אשליה. למעשה אין שום הבדל בינינו לבין אותו ‘אבן’. אין ביכולתנו, היום, להכיר את כל החוקים המביאות אותנו, בהכרח, לנהוג בצורה זו או אחרת. אולם, באופן עקרוני אנו ‘ברגים’ במכונה אינסופית הפועלים על פי חוקיות קבועה ונצחית.

הרמב”ם סבור, לעומת שפינוזה,שלאדם יש חופש בחירה באופן מוחלט (מורה נבוכים ג, יז). אולם סיפור יציאת עם ישראל ממצרים מעמיד תפיסה זו בסכנה, משום שחג החירות של עם ישראל מושג על ידי ביטול החירות של פרעה. הרמב”ם מתייחס לכתוב בתורה וטוען:

“כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו” (שמות י, א) ואיך היה מבקש מהם לשלחם והם מוכרחים שלא לשלחם? ואיך ענשם אחר כן כאשר לא שלחם ? וזה נראה עול בלא ספק, וסותר כל מה שהקדמנו הצעתו…

(הרמב”ם, שמונה פרקים, ח)

האין חוסר צדק בעונשים הקשים המוטלים על פרעה? הרי, כפי שטוען כאן הרמב”ם פרעה ‘מוכרח’ היה לסרב לשחרר את בני עם ישראל. הרי אלהים הוא אשר ‘מכביד’ את לב פרעה ומונע על ידי כך את הבחירה החופשית ממנו!! הרמב”ם סבור שפרעה הוא אשר ביטל את חופש הבחירה שלו. לדבריו: “שענשו מהשם יתברך הוא שיעמוד על עקשותו”. העונש הוא העקשנות. עקשנות המונעת ממנו לבחון את המתרחש ולקבל החלטות החורגות מה’מדיניות’ הקבועה. לדעת הרמב”ם, אלהים אינו מתערב בצורה ישירה בנעשה בעולמנו (מורה נבוכים ג, יב-יז). הדברים הרעים המתרחשים בעולמנו מקורם באדם או בטבע. בתחילת הפרק בשמונה פרקים בו מוצגת ‘עקשנותו’ של פרעה טוען הרמב”ם שה’אישיות’ של כל אחד מאיתנו מושפעת על ידי תכונות גופניות. לדבריו, ” אי אפשר שיולד האדם מתחלת ענינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון, כמו שאי אפשר שיולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון, בהיות פעולות האחד מהן יותר קלות עליו מפעולות האחר”. כלומר, כל אחד מאיתנו נולד עם נתונים מסויימים. יש אדם שנתונים גופנים אלה מובילות אותו לאומנות ואחר שנתוניו ה’טבעים’ מובילות אותו לעסוק במדע. לענייננו, חשוב לציין שהתכונות עימם נולד פרעה הובילו אותו להתעקש גם כשממלכתו קורסת לנגד עיניו. יש לציין שבפרק המוקדש לחופש הבחירה שבאדם ראה הרמב”ם לנכון לפתוח בהערה המציבה את חופש הבחירה כ’מוחלט’ פחות ממה שציפינו. שכן, רצונותיו של האדם מושפעות, נקבעות?, מלכתחילה על ידי גורמים ‘גופניים’ ו’תרבותיים’.

הרמב”ם מעמיק לנתח את התהליך שהוביל את פרעה לאבד את חופש הבחירה שלו:

אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי הכרח, וחמסו הגרים אשר היו בתוכם, והעלו עליהם עול גמור, כאשר נאמר בבאור “ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו” (שמות א, ט – י), זאת הפעולה היתה בהם בבחירתם, מבלי הכרח רק ברוע לבבם, והיה עונש השם יתברך להם על זה למנעם מהתשובה, עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שהיה ראוי להם מן הדין.

תופעה זו מוכרת לנו. אדם עלול להיות משוכנע כל כך בצדקת דרכו עד אשר מאבד את היכולת לבחון את מעשיו. גרוע מזה פרעה אינו מסוגל לבחון את השלכות מעשיו. יתכן שתהליך ההידרדרות ביכולת לשפוט בצורה תבונית יותר מה רצוי עבור ממלכתו החל ברגשי קינאה וזעם שהתעוררו בלב פרעה כשנוכח לדעת עד כמה ‘פופולרי’ משה: “וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם” (שמות יא, ג). סביר שהמקרא מבקש כאן לרמוז לכך שפרעה נוהג באכזריות ובעקשנות במטרה לדכא כל אפשרות של מרד. משה המורד כנגד השלטון הרודני של פרעה עלול להיהפך לסמל שאחרים במצרים יבקשו ללכת בעקבותיו. החרדה והזעם מפני אובדן השלטון גורמות ל’אובדן’ חופש הבחירה של פרעה, כי הוא אינו מסוגל עוד ‘לבחור’.

עבור שפינוזה חופש הבחירה היא אשליה שאנו משלים את עצמנו, כי למעשה כל פעולותינו נקבעות על פי חוקי טבע כבירים. לעמתו, הרמב”ם סבור שיש לאדם חופש בחירה. אולם, הוא גם סבור שהאדם עלול לאבד אותו. אני מייחל לכולנו לא לאבד את מה שהופך אותנו לבני אדם.

החל את דרכו בשכטר במסלול לרבנות בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר והוסמך לרבנות ב-1992. באותה שנה קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. בשנת 2015 מונה לפרופסור חבר.

בשנת 1993 החל ללמד במכון שכטר כמרצה למחשבת ישראל, ובין השנים 2005-1995 כיהן כדיקן האקדמי של מכון שכטר. תחומי המחקר העיקריים שלו הם הפילוסופיה של הרמב"ם; הפילוסופיה של ברוך שפינוזה והגותו של אברהם יהושע השל.

כמו כן, עסק בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא ופרסם ספר על עקדת יצחק. בשנים האחרונות עסק בעיקר בהגותו של השל ופרסם ספרים ומאמרים רבים עליו.
פרופ' אבן-חן כתב ופרסם, בנוסף לעבודת הדוקטורט שלו, 4 ספרים וכ-30 מאמרים, וכן ערך 3 ספרים נוספים.דובר ספרדית שפת אם, עברית ואנגלית.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן