הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

המאבק לשחרור הנשים היולדות בישראל

באופן כללי, ההיסטוריה של הלידה בישראל דומה להיסטוריה של הלידה ברוב העולם המתועש. מדובר במאבק מקצועי בין המיילדות לבין הרופאים בעוד המעבר הכללי של לידה בבית לבתי חולים נחשב לסמל לניצחונם של האחרונים במערכה. אולם בהקשר המקומי, נעזר התהליך בעזרה מיוחדת במינה מטעם בית המחוקקים: בשנת 1953, כחלק מחוק הביטוח הלאומי, נקבע שכל יולדת ישראלית חייבת להתאשפז על מנת לקבל מימון הוצאות ניהול הלידה שלה – “מענק אשפוז” – וכן “מענק לידה” לרכישת ציוד ראשוני לנולד.

על פני הדברים, מדובר במתן זכות והטבה חיונית ונדיבה מטעם המדינה. בעצם, חקיקת החוק הייתה כרוכה בבעיות אתיות רבות. ראשית לכל, כמו היום גם עת שנחקק החוק, לא הוכח שאשפוז כלל היולדות, ללא הבחנה ביניהן, מטיבה עם כולן. בנסיבות אלה, כשהונחה לראשונה על שולחן הדיון הציבורי ההצעה לאשפוז היולדות, קמו לה מתנגדים רבים, ביניהם אנשי מקצוע, אשר התקוממו נגד הענשת יולדות הבית על ידי מניעת המענקים. הם טענו ש”הלידה בבית צריכה להיות סלקטיבית, ותלויה באופי המשפחה, תנאי דיורה ואבטחת תנאים נאותים לקבלת הלידה”. למרות הדברים האלה, החוק עבר, ובתוך כך העלה בעיה אתית נוספת: בעוד החוק, הלכה למעשה, חייב אשפוזן של כלל היולדות, בפועל מעולם לא השקיעה הממשלה את הסכומים הדרושים לשם כך, לא מבחינת מספר מחלקות ומיטות, ולא מבחינת אספקת תנאי אשפוז ראויים, לא כל שכן, תנאי לידה אופטימליים.

למעשה, בשנים הראשונות להפעלת החוק, היו נשים שילדו בבית כי לא היה מספיק מקום ליולדות בבתי החולים. בהמשך, אמנם אושפזו כולן, אך מי לא שמע על נשים שנאלצו ללדת “בפרוזדור” ולבטח לשהות שם לאחר הלידה. בתוך כך, נולדה סוגיית השחרור המוקדם של היולדות. בשנות ה-70, הגיעו הדברים לשפל של ממש; בעוד הסכום ששולם לבתי החולים נועד לכסות כעשרה ימי אשפוז, התברר שהיו בתי חולים ששחררו את היולדות ביום השלישי או השני ללידה. באופן מיידי, נפתרה הבעיה על-ידי הורדת מספר הימים “הדרושים” לאשפוז היולדות – לכדי כארבעה ימים – אולם גם לאחר מכן ועד היום למעשה, נמשך שחרורן המוקדם.

מחסור דומה נוצר סביב הסוגיה של מספר המיילדות המאיישות את חדרי הלידה, אשר הלך ופחת עם השנים – יחסית למספר היולדות – למרות העלייה המתמדת במחיר האשפוז. כיום, עם כניסתה של כל יולדת ויולדת מקבל המוסד המאשפז כ-12,500 ₪, אלא שיולדות רבות אינן מקבלות את התמורה. בכלל זה נמצאות יולדות “בסיכון נמוך” שכל בקשתן ללדת ב”לידה טבעית”. לידה מן הסוג האחרון מצריכה תמיכה רציפה של מיילדת, אולם במשך השנים התעקשו בתי החולים שאין בידם לממן מיילדת לכל יולדת. הנימוק העיקרי לכך הוא שאותו מענק האשפוז שמשולם על חשבון היולדת נדרש למימון לידות אחרות וצרכים אחרים הנמצאים גבוה יותר בסולם העדיפויות המוסדי מאשר “לידה טבעית”, כגון, מימון ביטוחים רפואיים למקרה של תביעות רשלנות, לידות פגים ולידות בניתוח קיסרי.

ספק אם ניתן להגן על מדיניות זאת, הן מבחינה אתית, הן מבחינת הפגיעה בזכויות אדם בה היא כרוכה. הרי בהעדר מיילדת צמודה, יולדות תחת אשפוז עלולות ואף נוטות להיות קרבנות להתערבויות רפואיות מיותרות, עד כדי ביצוע ניתוח קיסרי, למרבה האירוניה. על רקע הנסיבות העגומות האלה, החלו בתי החולים להקים “מרכזים ללידה טבעית” ובפרט, להציע שירותי מיילדת אישית – תמורת תשלום נוסף. רק כעבור כעשור, בשנת 2014, החליט משרד הבריאות לאסור על הפעלת שירותים פרטיים אלה, לפחות בבתי החולים הציבוריים.

והנה, לאחרונה ממש, הצהירו כמה בתי חולים שמעתה יינתנו שירותי “לידה טבעית” ללא דרישות תשלום נוספות. זהו צעד מבטיח ונותר רק לקוות שבטווח הארוך, הוא יתלווה על-ידי ביצוע תיקון יסודי בצורה בה מחשבים תקינת מיילדות למחלקות בתי חולים, המאפשרת כיום מיילדת לכל שלוש-ארבע יולדות על-פי כלל. עוד יש לקוות שמעתה, סוף סוף, תיתן ממשלת ישראל את דעתה לבניית מערך לניהול לידה גם ללא אשפוז, שיכלול לידות בית מתוכננות וכן לידה במרכזי לידה “עצמאיים”, שאינם ממוקמים בתוך בתי חולים ומנוהלים על-ידם.

מערך מגוון מעין זה קיים כבר בכל מדינה מתוקנת, לאחר שגם שם נמצא שמדיניות של אשפוז כלל היולדות אינה מוצדקת, לא מבחינת השמירה על בטיחותם ובריאותם של האם והילוד, לא מבחינת הכספים הרבים שהוא גוזל מן הקופה הציבורית, ולא מבחינת השמירה על זכויות היסוד של היולדות. אולם בישראל, היעדר מערך כזה מעורר בעיות אתיות קשות במיוחד, הרי המדינה משקיעה סכומים חסרי תקדים במתן טיפולי פוריות שנועדים להכניס נשים להריון מלכתחילה. בנסיבות אלה, מגיע לנו, לכל הפחות, תנאים אופטימאליים ללידה.

ד"ר אומי לייסנר היא חוקרת ומרצה בנושא זכויות נשים ומלמדת את הקורס "ציוני דרך במאבק לזכויות נשים במדינת ישראל" במכון שכטר למדעי היהדות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן