הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

דונה גרציה נשיא (1569-1510): אשת חזון

בשנת 2010 צוין יום הולדתה ה-500 של אחת הנשים הבולטות ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, דונה גרציה נשיא. כתוצאה מכך, הכריז משרד החינוך בגאווה על חניכתה של יחידת לימוד בנושא דונה גרציה בבתי הספר, כך שכל ילד ישראלי ילמד על יהודייה חשובה אחת בתולדות עם ישראל.

כמה חשובה באמת הדמות הזאת ממוצא פורטוגזי? האם היא ראויה לכל תשומת הלב הזו? התשובה הקצרה היא: כן, היא ראויה לה.

ביאטריס דה-לונה נולדה למשפחת נשיא. משפחה זו של מגורשי ספרד העדיפה להגר לפורטוגל השכנה ב-1492 על פני התנצרות. בזמן שביאטריס, המכונה גרציה, נולדה בשנת 1510, יהדות ספרד כבר חוותה טראומה נוספת, הפעם על אדמת פורטוגל. שלא כמו בעבר, הפעם לא ניתנה להם אפשרות לבחור בגלות, ובשנת 1497 נאלצו היהודים הגולים בפורטוגל להתנצר בכוח, ביחד עם יהודי הקהילה המקומית, והפכו לאנוסים. כתוצאה מכך, גרציה נולדה למשפחה של יהודים מומרים והוטבלה לנצרות כנדרש על ידי הכנסייה הקתולית.

ההנחה היא שמשפחתה של גרציה הצליחה לשמור על אורח חיים יהודי בסתר, מאחר שהמלך איפשר באותה התקופה מרחב תמרון מסוים לדור הראשון של האנוסים, והבטיח שלא לחקור את מעשיהם הדתיים, לפחות לא באופן מיידי.

לרוע המזל או אולי למרבה המזל, אין בידינו מידע העוסק במנהגים הדתיים של גרציה במהלך הילדות שלה, הואיל ושלטון האינקוויזיציה עדיין לא התבסס בפורטוגל באותן השנים, ועד היום לא נמצא כל רישום מרשיע. למרות כל זאת, למן הרגע שהיא עזבה את חצי האי האיברי, הפגינה גרציה קשר עמוק ביותר של שייכות לעם היהודי, כך שקשה לדמיין שהוריה לא השרישו בה את הערכים הללו כבר מגיל צעיר.

בגיל שמונה-עשרה גרציה נישאה, כפי הנראה בשידוך, לפרנסיסקו (מאיר) מנדס ממשפחת בנבנשתי. גם משפחה זו השתייכה למגורשי ספרד. פרנסיסקו היה מנהל בנק מצליח בליסבון והתעסק בסחר באבני חן ובתבלינים. אין בידינו מידע האם או מתי הוא הכניס את רעייתו בסוד העניינים של העסק. כשהוא נפטר בשנת 1535, שבע שנים מאוחר יותר, גרציה וגיסה, דיוגו, שהיה מוצב באנטוורפן, עיר נמל ראשית בבלגיה, נעשו שותפים עסקיים לכל דבר, היות שגרציה נהפכה לאפוטרופסית של ירושתה המשמעותית של בתם המשותפת.

גרציה ודיוגו, קוסם פיננסי, עבדו יחדיו במשך שמונה שנים, עד למותו בשנת 1543. בשנת 1536 היא לקחה את משפחתה הקטנה – בתה, אחותה ושני אחייניה – ועברה איתם לאנטוורפן; החלטה זו התבררה כחכמה, נוכח ייסוד מוסד האינקוויזיציה בפורטוגל באותה השנה. מתוך מחשבה שאנטוורפן תהא רק תחנת ביניים, מאחר שהייתה תחת שלטון ספרדי, היא פיזרה את הממון המשפחתי שלה במספר מקומות. בינתיים, נתגבשה קבוצה מרשימה של אנוסים, אשר היא גם סייעה להם לברוח מחצי האי באמצעים מחתרתיים.

לאחר שהיא צפתה ברדיפת האינקוויזיציה אחר דיוגו גיסה, בחייו ובמותו, החלה גרציה במסעה מזרחה, במטרה להתיישב לבסוף בתוך גבולות האימפריה העותמאנית. ההתנסות האיטלקית שלה לא הייתה חיובית כלל וכלל; היא נעצרה בוונציה ושוחררה, ובמהלך חוויה זו נאלצה להתמודד עם הדילמה: האם להמשיך להעמיד פני קתולית אדוקה או להסתכן ולחשוף את אמונתה הדתית – יהודייה באיטליה הקתולית – ולהסתכן שתיתפס ככופרת.

למען האמת, עד שגרציה אימצה את המורשת היהודית שלה בפרהסיא, היא הייתה למעשה אשת עסקים מוצלחת ביותר, מיליונרית או מולטי-מיליונרית, שיצאו לה מוניטין. היא עסקה בעיקר בסחר בצמר, בפלפל, בתבואה, בבגדים ובמוצרי טקסטיל. בשנת 1552, לאחר שעזבה לכיוון קונסטנטינופול (איסטנבול של היום), היא עצרה ברגוסה (דוברובניק של היום) כדי לאחסן את הסחורות שלה שם. לפיכך היא נכנסה אל האימפריה העותמאנית כאשת מלוכה, מלווה בארבעים פרשים חמושים וארבע מרכבות מפוארות. בקונסטנטינופול היא בחרה להתיישב בפרבר האירופאי האקסלוסיבי בתקופת שלטונו של הסולטן סולימאן המפואר (1566-1496).

כאן, לראשונה בחייה, היא הייתה חופשייה להתחיל בחיים כפטרונית יהודייה, תוך שהיא תומכת במלומדים, ברבנים, בפרסומים ובתרגומים של התנ”ך לספרדית (ידוע כתנ”ך פיררה, 1553), ואף מתכננת לעתיד.

בשנת 1556, היא הגתה תכנית מבריקה: היא קראה לסולידריות יהודית נגד מעשי האינקוויזציה בעיר הנמל אנקונה שבאיטליה. משפט זה הסתיים בשריפת אחיה האנוסים. היא עתרה לסולטן התורכי בבקשה שיעניק לה חוזה, המאפשר לה להקים התיישבות יהודית עצמאית בעיר טבריה; התיישבות יהודית מבוססת בכלכלה מציאותית, דהיינו בחקלאות, בתעשייה ובמסחר. שתי התוכניות הללו הן הוכחה ניצחת לחזונה של דונה גרציה, על אף העובדה ששתיהן לא הוכתרו בהצלחה.

דונה גרציה הייתה אישה יוצאת מן הכלל – גם נדיבה וגם מבריקה. ניסיונותיה להטיל חרם כלכלי על עיר הנמל איטלקי במאה ה-16 ותוכניתה להקים מולדת לעם היהודי, שהיא חלמה להתגורר בה, לא צלחו בשל מותה בשנת 1569.

אילו היה עלינו לבחור לתוכנית הלימודים של בתי הספר העבריים בארץ באישה יהודייה אחת מן העידן הטרום-מודרני, אין כל סיבה שלא לבחור בדונה גרציה נשיא המרשימה.

פרופ' רינה לוין מלמד היא הדקנית במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים. שם היא מלמדת היסטוריה של עם ישראל. היא העורכת האקדמית של הכתב עת נשים (Nashim)ומחברת מספר רב של מאמרים וספרים העוסקים בנשים היהודיות ויהדות ספרד. המאמר הזה הוא חלק מסדרת כתבות המתפרסמות מדי שבועיים בעיתון הג'רוזלם פוסט, תחת השם "הסיפור שלו / הסיפור שלה" ("His Story / Her Story”) .

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן