הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

בנתיב מלאכת הקוממיות: לקראת ימי הזכרון והעצמאות

תמר אלעד-אפלבום

18 במאי 2011

לזכר אחי האהוב, נדב אלעד זכרו לברכה

לוחם בפלחה”ן צנחנים אשר נפל בפעילות מבצעית

ביום י”ח מנחם-אב תשס”א

בגעגוע שאין לו סוף

אחרי ימי יציאת מצרים של חג הפסח, באים ימי חיל ורעדה: יום השואה, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות ויום ירושלים. המועדים החדשים אשר נחקקו בספר דברי ימי ישראל בזמן הזה, ימי עדות על חורבן משפחתנו ועל תקומתה בציון.

ראשון בא בשערנו יום הזכרון לשואה. “איזו משימת-טירוף היא” – כותבת רחל אוירבך בספרה “בחוצות ורשה”i – “לרצות למנות אחד לאחד כל היהודים שהושמדו. כל העם!” יום הזכרון לשואה מעמיד בפני עמנו אתגר זכירה קשה מנשוא, הרי איך נוכל לזכור ששה מליון. בכנס פסיכולוגים בשנת- 79′ ביקש פרופ’ שלמה ברזניץ לשרטט את אימי המספר. בשפה יהודית תיאר איך אם כל שם משמות ששת מיליוני היהודים ייכתב בספר, ואם יחולק ספר השמות הזה לחלקים כאורך פרשות-השבוע, ייקח לא פחות מ- 75 שנה לקרוא את ספר השמות רק פעם אחת. מלוא שנות חייו של אדם לא בהכרח יספיקו. ביסודה של “משימת הטירוף” הזאת, כלשונה של אוירבך, מונחת התביעה לקדש את חייהם של נרצחי עמנו על ידי כך שנעניק למספר הבלתי נתפס עוד שם אחד, עוד סיפור אחד, עוד צלם אלוהים אחד אשר חולל, בזכירת עמלק של דורנו אשר אין לה שיעור.

אחריו בא יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. עם צפירת הערב המפלחת את הארץ בשעה שמונה, צוללת נשמתנו אל סיפוריהם של יחידים אשר אינם עוד והורישו לנו במותם, ארץ רוויה בגעגוע. ” אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם הם זכרונם” (ירושלמי, שקלים מז א.) – אמרו חז”ל. וכך, בחלקות הנופלים, ה”נפש” היא מצבה אחידה בדרך כלל, ודברי חייהם ומעשיהם ממלאים את הארץ עצב ישראלי עמוק על חורבן חיי יחידים למען תקומת העם.

יום הזכרון לשואה ויום הזכרון לחללי מערכות ישראל הם ימים מלאי התכוונות וריכוז, הם מטילים צל על נפש הזוכרים ומטעינים אותה בגעגוע עז. בבתי הספר, ברדיו ובטלוויזיה, לכל מקום אליו אדם נפנה ימצא ביטוי למצוות הזכרון הפוקדת את היום ונפשו תיספג בתחושת האובדן ומשקלה דרך סיפורי יחיד ועוד יחיד, איש איש וסיפור חייו, איש איש וסיפור מותו.

מול מאמץ הזכירה של שני ימי הזכרון האלה עולים יום העצמאות ויום ירושלים והלכותיהם דלים מאד. נכון שיש ביום העצמאות תפילה חגיגית, טקס רב-רושם, קריאה מיוחדת, וחידון תנ”ך. אבל אם בערב הקודם התכנסו אנשים ברחובות ויחד זכרו, מה עושים אנשים בזכרם עצמאות? שמחת הקוממיות הישראלית דלה מאד מול מפעלי הזכרון. אנחנו, שזכינו לחיות בציון, מעלים תחת ידינו בימים האלה חגיגות בלא תוכן ממשי, עם שלם עוסק במנגל ביום עצמאותו, וחגיגות יום ירושלים כמעט ואינן רלוונטיות עוד לרוב יהודי הארץ. ולא בכדי. עבודת הזכרון היא עבודה מוכרת לנו, דורות של מחנכים יהודים ודורות של קיום יהודי בגלות הורישו לנו אותה. אולם איננו יודעים עדיין כיצד לחגוג קוממיות.

“תקפה עלינו השכחה.” – כותב אברהם יהושע השל בספרו “ישראל הווה ונצח” ii – “כיוון שראינו את הארץ בבניינה נעשתה עלינו כשגרה, כדבר המובן מאליו…. פלא המדינה הלך ונעשה חולין, שגרה, מדינת אנשים מלומדה, מעשה בכל יום-יום, כאילו אין בו תעלומה ואין בו רז”. השל כותב בשנת 1967 כחלק מן התביעה לחשבון נפש ולדיאלוג כן אשר הטיל על יהודי התפוצות ויהודי הארץ, אך עיקר דבריו אז בבית ברל התרכזו בסכנה העולה מתוך התבססותה של מדינת ישראל, סכנת הרגילות ואיבוד התוכן הפנימי לשמו הוקמה המדינה. פליאתו העמוקה של השל מן המדינה ובוניה היתה מהולה בדאגה שעומק התקומה יאבד ככל שיחלוף הזמן אם לא יתמלא בתוכן יהודי רענן וחי של תקווה המגולמת במוסר. כך הזהיר השל גם ביחס לירושלים: “כשנחרבה ירושלים התקינו החכמים שיעשה אדם זכר ירושלים בכל יום ובכל מקום…. עכשיו שרגלינו עומדות בתוך ירושלים, איזה מעשה רב מוטל עלינו בשעה זו?” iii

מועדי ישראל החדשים דורשים מאיתנו להתאמץ ולראות אותם כמקשה אחת, קומת כאב לצד קומת תקומה, אשר שובצו בין פסח לשבועות, ולא בכדי. בפסח יצאנו לחירות, הפה מדבר את דבר היציאה ואת כאב הגלות ומספר את הדבר מדור לדור. ואילו ימי תקומת ישראל שובצו לאחר הפסח, בדיבור שראשיתו ביציאה אל החירות אבל כעת הוא עושה את דרכו אל חג השבועות. תקופת השנה שבין פסח לשבועות מנחה אותנו להבין, כי אנחנו עם הזוכר את מצרים בעוד פניו נפנים אל-עבר ארץ ישראל וקצירה. כי חירות בלא תעודה וייעוד סופה שתתמסמס ותאבד. פסח מוביל את החירות היהודית אל חג השבועות, כפי שעיצבו אותו חז”ל, כחג קציר תבואה שברוח גם-כן, זמן קבלת תורה וחידוש הברית.

“שיבת ציון היא אתגר יוצר לקבוע, זעזוע לחוסר התנועה, אתגר הקורא לחשיבה חדשה, לפעולה חדשה….” – כתב השל iv – “אנשים בעלי כוונות טובות נהגו לומר, כי המדינה היהודית תהיה תשובה לכל השאלות היהודיות, אולם, לאמיתו של דבר, מדינת ישראל היא אתגר לכל תשובותינו”. חולשתם ההולכת ומתבררת של יום העצמאות ויום ירושלים משקפת יותר מכל את האתגר שמהווה מלאכת התקומה לעמנו, ואת העובדה שאנו עומדים רק בראשיתו של האתגר. ששים ושלוש שנים מאז ייסודה של מדינת ישראל, העם היהודי חייב לערוך חשבון נפש לקראת המועדים החדשים ולשאול את עצמו: מה משמעותה של ריבונות יהודית? מה ייעודה? מה חזו הנביאים לעמם ולאנושות כולה כשציון קמה בדמיונם מתוך הריסותיה? מה יידרש מאיתנו כדי שנוכל להעלות את מדינת ישראל ואת ירושלים על ראש שמחתנו? היכן ציון המסתתרת מאחורי מדינת ישראל? היכן ירושלים של מעלה המסתתרת מאחורי ירושלים של מטה? וכיצד נפענח את משמעותן ונקיימן כאן לילדינו ולנכדינו?

עלינו להיזהר מאד, פן יבלעו ימי הזכרון את ימי התקומה. האתגר האמיתי של הציונות הוא להיחלץ מאתגרי גלות ומן הכשרון לזכור, ולפלס דרך גם בין אתגרי ריבונות בהטענת ימי הקוממיות במשמעות משל עצמם מתוך הכשרון לחדש. הכשרון לחדש טמון בשיחתם של יחידים זה עם זה, בשיחתן של קהילות מגוונות אחת עם רעותה, בחדווה העולה מתוך ריבוי הדעות המתכנסות כולן אל מולדת אחת דרך שעריהן הרבים של הארץ ושל ירושלים. רק חידוש חיי הרוח של עמנו, רק חידוש היהדות, ימלא את הבניין הזה בתוכן הנדרש לקיומו, יעניק תוקף למפעל הציוני ויוביל אותו אל פענוח השלום. רק אלה יעלו את ההתכוונות והריכוז הנדרשים למלא את יום העצמאות ויום ירושלים חזון, ייעוד ותוכן מקיים.

יהי רצון שלא תישכח נפש אחת מישראל, לא מן המתים ולא מן החיים.

ויהי רצון שלא נבוש בימי שמחתנו לעולם ועד. “אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה.” (תהלים קכו, ב).

[i]אוירבך, סופרת, מתרגמת ופובליציסטית גליצאית. עברה בשנת 1933 לוורשה ושימשה שם, בין השאר, כחברת צוות ארכיון “עונג שבת” במפעל התיעוד המרכזי שבגטו ורשה. רחל אוירבך, בחוצות ורשה, תל אביב עם עובד תשי”ד עמוד 80.

[ii]אברהם יהושע השל, ישראל: הווה ונצח, הוצאת הספריה הציונית ירושלים תשל”ג, עמוד 24.

[iii]שם, עמוד 35.

[iv]שם, עמוד 227.

הרבה תמר אלעד-אפלבום מכהנת כסגנית-דיקן בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ומנהלת את תכנית "משלי" – ישיבה ישראלית.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן