הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

אמונה במשבר: רבנים במשבר רוחני

מחקרים פסיכולוגיים-סוציולוגיים וממצאי מחקרי מוח שונים מלמדים אותנו כי האמונה באלוהים היא אינטואיטיבית. יש משהו במבנה המוח שגורם לנו להביע אמונה בכוח עליון. החשיבה האינטואיטיבית נוטה להשתנות בהתאם לשינויים והאירועים שאדם חווה לאורך חייו. ככל שאנו צוברים יותר ניסיון, כך אנו מפתחים אינטואיציות בצורה אוטומטית יותר.

ניתן לשער שכאשר אדם מן היישוב חווה חוויה המערערת את האמונה באל, הוא יזדעזע עד עמקי נשמתו. אך אם פסיכולוג, מתכנת, או מורה יחוו אירוע שכזה, בעיניהם החוויה תיראה כמסע רוחני – ואפילו בריא. במקרים קיצוניים בהם המסע הרוחני יוביל את האדם לפקפק באמונותיו ולהגיע למסקנה שהאל אינו קיים, החוויה עלולה להיות מטלטלת. יתכן שהיסודות הרוחניים ותשתית חייו יתערערו ויתכן אף שלא, אך הגיוני למדי שפרנסתו לא תפגע.

אבל מה קורה כאשר רב חווה חוויה שכזו? אין לצפות שאינטואיציה של רב (או כל איש דת אחר), כולל זו של האמונה באל, תישאר סטטית לכל אורך חייו וחסינה מפני שינויים, אלא הגיוני לחשוב שגם רבנים יחוו שינויים באמונה במרוצת הזמן ושהאינטואיציה שהובילה רב לקיום חיים של רועה דתי עשויה להשתנות. ואכן, מחקרים אשר נעשים היום בארה”ב, אירופה וישראל מוכיחים זאת. הממצאים מעלים, שעיסוק בקודש אינו מחסן את אלו שמכהנים במשרה רבנית נגד חקר האמונה באלוהים, וכי אנשי הדת בארץ ובעולם מתייסרים כאשר הם מתעוררים יום אחד וחדלים להאמין במה שהאמינו כל חייהם. מתקבל על הדעת, כי בדיוק כמו שיש אנשי דת לא יהודיים ששינו את דעותיהם ואמונותיהם באלוהים וכעת מוצאים את עצמם לא מסונכרנים עם הקהילות שלהם, כך יש רבנים שיתאימו לקטגוריה זו גם כן.

במסגרת מחקר שאני עורך בשנה האחרונה, ראיינתי עד כה אחד עשר רבנים מרחבי העולם שלכולם סיפור אישי מדהים, כאשר מכנה משותף אחד לכולם: הפעם הראשונה שהם העזו לדבר על המשבר הרוחני שחוו הייתה עמי. כולם כהגדרתם חיים “בארון”, כי אם סודם יתגלה, הם עלולים להפסיד הכל.

בבואי לערוך את המחקר, חיפשתי באינטרנט אנשים שעונים על הקטגוריות של “רב” או “אתאיסט”, כלומר אנשים שאינם מאמינים בסוכן על טבעי שיצר או שפועל בעולם. להלן מובאים סיפוריהם של שלושה רבנים שפנו אלי בעקבות המודעה שפרסמתי, ושאליהם נחשפתי במסגרת הראיונות שקיימתי איתם עד כה. שמותיהם שונו במטרה לשמור על דיסקרטיות ואנונימיות, תוך שמירה והיצמדות לנושאים שעלו בסיפורים השונים. את הממצאים הראשוניים הצגתי בכנס השנתי השני על יהדות ואבולוציה שהתקיים במכון שכטר ביולי 2013, בתמיכתה הנדיבה של עמותת בינה יצרית. בינה יצרית הינה עמותה אשר עוסקת בפיתוח ומימון של חקר הדת בכלל והיהדות בפרט, מנקודת מבט אבולוציונית. בכנס השתתפו חוקרים מארה”ב ומישראל אשר הציגו מחקרים שמנסים להבין את המקורות האבולוציוניים של מנהגים דתיים בכלל והמנהג היהודי בפרט.

ברוך
ברוך נמצא באמצע שנות ה-50 לחייו ומתגורר בצפון הארץ. הוא נולד במרכז הארץ, למד באוניברסיטה בארצות הברית, שם הוסמך לרבנות ולתואר שלישי בפילוסופיה יהודית, וחזר לישראל בסוף שנות ה-80. לברוך ולאשתו שבעה ילדים בני 23-10, אותם שלחו לבתי הספר במערכת החינוך הממלכתית דתית. מאז ומעולם ניהלה אשתו אורח חיים דתי. כנערה, התחנכה במסגרת “היהדות הדתית המודרנית” בצפון אמריקה והיום עודנה מאמינה בבורא עולם על-טבעי.

ברוך משמש כמרצה במכללה אקדמית להכשרת מורים למערכת החינוך הדתית בישראל. למרות שתחום התמחותו הוא פילוסופיה ומדע, בפועל הוא התקבל לעבודה בזכות אורח החיים הדתי שהוא מקיים. לפני כעשור התחיל ברוך לקרוא ספרים ומאמרים פרי עטם של פילוסופים של המדע שביניהם היו כאלו שזיהו עצמם עם “האתיאיסטים החדשים”. לאט לאט ברוך החל להשתכנע כי בריאת העולם, כפי שמוצגת ומתוארת בתורה, אינה הגיונית באופן מדעי ולאור העובדה שגדל בבית אורתודוקסי קלאסי, התעורר בקרבו קושי לשלב בין האמונה במפץ הגדול עם אמונה באל בורא עולם, מה שהוביל לבחירתו בהסבר המדעי. למרות זאת ובגלל החיבור העמוק שהוא חש לקהילה שלו, הוא המשיך לקיים ריטואלים.

הקשר הרגשי העמוק של ברוך עם בית הכנסת שלו הוא ארוך טווח, ורבים מחברי קהילתו הם רבנים אשר בקיאים כמוהו בפילוסופיה, חינוך וכדומה. ברוך מוצא שהשיחות עם חברי קהילתו הרבה יותר מעניינות מאלו שיש לו עם רוב עמיתיו במכללה. בשלב מסוים, בשל חילוקי דעות עם העירייה, המימון לבית הכנסת קוצץ באופן משמעותי והקהילה התפרקה, בדיוק בתקופה בה ברוך החל להתעניין בפילוסופיה האבולוציונית, והיום הוא מניח שהקשר העמוק שלו לקהילה שהתפרקה בגלל עניינים זניחים, הניע את המשבר הרוחני שלו. “אם אני לא יכול להאמין בקהילה, מה הייתה הפואנטה של האמונה באלוהים?” הוא אומר.

אלי
אלי גר ביישוב קטן בעמק הירדן ומזהה את עצמו כחבר במגזר החרדי הלאומי של החברה הישראלית. הסיפור של אלי קצת שונה משל האחרים: הוא עדיין מאמין באלוהים, אם כי לא באל הקלאסי הקשור לעתים קרובות עם אמונות חרדיות. הוא לא מאמין שאלוהים ברא את העולם לפני כ-6,000 שנה. בדומה לברוך, הוא מקבל את ההערכות המדעיות הנוכחיות אודות גיל היקום, אך עדיין מרגיש נוכחות אלוהית בחייו ובקרב חוגיו הוא ידוע היטב כמרצה מעורר השראה.

עם זאת, מאבקו של אלי דומה למאבקיהם של אלו אשר אינם מאמינים באל כלל. “לאלוהים שאני בוחר להאמין בו לא אכפת אם אני מתפלל (הוא לא), שומר כשרות (בדרך כלל) או שומר שבת (רק כאשר הוא בבית)”. המאבק של אלי מתמודד עם ערכי החברה בה הוא חי ואליה הוא משתייך. לדבריו, לחברה זו אכפת מאוד מהמנהגים החיצוניים הללו, ואולי אף יותר מהאמונה הפנימית. אם ייוודע להם כי הוא לא שומר ומקפיד על מצוות, הוא ומשפחתו עלולים להיות מנודים ממקום יישובם, הוא יאבד את פרנסתו וילדיו יתקשו למצוא שידוך ראוי. בנוסף, אין לו חברים או מערכות תמיכה מחוץ למגזר הדתי, והסיכוי של ילדיו למצוא מערכת כזו היא פחותה עוד יותר.

לאור העובדה שכל כך הרבה מונח על כף המאזניים, אלי שומר על חזית של פרקטיקה דתית אם כי הוא חווה מידה רבה של קונפליקט פנימי. באחת הפעמים גמלה בליבו של אלי ההחלטה שהוא מוכרח לשתף את אשתו בחלק מהספקות שלו. “היא הייתה בהלם”, הוא מספר, “למרות שהיא חשדה שמשהו אינו כשורה לפני שאף אמרתי לה. היא הבחינה שכשחזרתי מבית הכנסת בבוקר, הסימנים החיצוניים של התפילין לא היו גלויים”. אלי ממשיך להקפיד ללבוש תפילין אולם רק למראית עין ובמטרה שלא לעורר ספקות בקרב ילדיו, מתוך אמונה שיש ערך לחיים במגזרים הדתיים של החברה הישראלית.

שמחה
שמחה הוסמך לרבנות בישיבה חרדית בישראל, למרות שהוא “מעולם לא הרגיש לגמרי בבית” בעולם החרדי. הוא נחרד מההתנערות של החברה מהמודרניות ומשפחתו לא הורשתה להחזיק טלוויזיה או מחשב בביתה. עם זאת, היה להם מחשב נייד אותו נטו להחביא כאשר הגיעו אורחים לבקרם. במובן מסוים מאז ילדותו, התרגל שמחה לשמור דברים בארון.

לאחר הסמכתו לרבנות, שמחה קיבל תפקיד בבית ספר קהילתי יהודי באירופה, שם הוא נחשף לאתיאיזם האירופאי. הוא ראה אנשים שמסוגלים לאהוב אך גם לכפור באמונה באל בו זמנית, דבר שבזמן נעוריו נחשב לדבר בלתי אפשרי. “אלו שכפרו בקיום האלוהים נחשבו לחוטאים גרועים יותר מאלו שלא שמרו מצוות”, אמר.

בהיותו אדם אינטלקטואל וסקרן, שמחה החל לקרוא כל דבר שהיה באפשרותו לתת הסבר רציונלי, כיצד האושר יכול להיות אפשרי ללא אמונה באל. כמו ברוך, גם שמחה נמשך לספרות המסקרנת של האתיאיסטים החדשים, אותם מצא בסופו של דבר כמשכנעים. כמו ברוך, גם הוא התקשה ליישב את האבולוציה של העולם יחד עם החינוך הפונדמנטליסטי שקיבל. בהיותו ילד, הוא למד כי המאובנים שנראים כבני מיליוני שנים, פוזרו בעולם על ידי אלוהים, אבל זה היה מבחן של אמונה. עם זאת, בשנים האחרונות, כאשר החל לקרוא על תיארוך פחמני, על האבולוציה האנושית ועל בעלי חיים אחרים, הוא הפך יותר ויותר משוכנע במדע מאשר באמונה עיוורת.

תהליך זה התרחש במשך כעשור. באותה תקופה הוא ואשתו, שאליה נישא במהלך לימודיו להסמכה לרבנות, המשיכו להביא ילדים לעולם. כמו אלי, גם הוא החליט לשתף את אשתו במה שעובר על רוחו בשנים האחרונות, וזו השביעה אותו לשמור על סודיות כלפי חוץ. על אף שהם נראים חרדיים, מבחינה פנימית שמחה מצוי בקונפליקט נצחי.

הקונפליקט של שמחה בא לידי ביטוי בזמן מילוי תפקידו כמורה בבית הספר, שם הוא מוכרח לשמור על מראית העין של האמונה. תפקידו מחייב אותו לצד לימוד התפילה, גם להתפלל עם תלמידיו. מובן בעיניו מהותו של הטכס בגיבוש זהות תרבותית, אבל הוא עצמו מתקשה לעסוק בתפילה. “התפילה מאלצת אותי להתמודד עם כל ההיבטים התיאולוגיים והפילוסופיים ומציבה אותם לנגד עיניי, עד כדי כך שאני פשוט לא יכול להימנע מלהתמודד איתם”. שמחה מתנחם בידיעה שהוא לא צריך להימנות בקרב המניין הנדרש למבוגרים, מכיוון שעבורו העובדה שהוא כ”כ רחוק מהתפילה, זו תהיה רמאות. “מצד שני כשאני מלמד היסטוריה יהודית, הלכה, משנה ואפילו תנ”ך, הסכסוך הפנימי אפילו לא קיים”, הוא אומר. “מה הקשר בין האתאיזם לבין העם היהודי, ההיסטוריה היהודית או מדינת ישראל? כלום”, הוא שואל ועונה בו זמנית.

הצהרת הסיכום של שמחה במהלך שיחתנו הייתה מרגשת ביותר והיא משקפת את ההרגשות והמחשבות שהביעו רבים מהמרואיינים:
“Falling out of belief happens slowly. You’re not always aware of the process. It can happen over a long period. Losing your belief in god is like falling out of love”.

איבוד האמונה מתרחש באופן איטי ולעתים אדם אפילו לא מודע לתהליך, עד שהוא מתעורר יום אחד ומגלה שחייו כבר אינם מה שהוא חשב שהם.

באופן כללי אני יכול לומר שכל אחד עשר הרבנים שראיינתי שומרים על הזיקה שלהם לעם היהודי. הם משתייכים לקהילה אליה הם מרגישים רגש חזק מאוד, אך בו זמנית חולקים על עקרונותיו של הרמב”ם לאמונה, לפיה יהודי נדרש להאמין באלוהים, עיקרון שהתפתח לתוך מסורת רבנית מתקופת התלמוד.

בימים אלו אני נמצא בשלבי סיכום הביניים של המחקר שלי על רבנים במשבר רוחני, אשר יפורסם כהמשך לממצאים הראשוניים שהוצגו בקיץ במסגרת הכנס על יהדות ואבולוציה. למרות שהממצאים שלי אינם חד משמעיים, אני יודע שהמחקר שלי נגע בעצב רגיש בקרב הקהילה הרבנית. לא עובר שבוע מבלי שרב זה או אחר יוצר איתי קשר ושואל “איפה היית כל הזמן הזה?”. אני מתכוון להמשיך לחקור באופן עמוק יותר את המשבר של אותם רבנים בתקווה להגיע למסקנות מובהקות יותר.

ד"ר פול שרל פוקס עומד בראש המרכז ליהדות וביו-סוציולוגיה הפועל מטעם מכון שכטר למדעי היהדות, שבו הוא גם משמש כמרצה ויועץ בתכניות ללימודי משפחה וקהילה ולימודי האישה והיהדות. ד"ר שרל פוקס הוא בוגר בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ועובד גם כפסיכולוג המתמחה בליקויי למידה בירושלים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן