הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

אדריכלות ומונומנטליות בירושלים

בפרק ג בספר עזרא (פס’ יב) נזכר כי לאחר השלמת בית המקדש השני על ידי שבי ציון, פרצו חלק מתושבי העיר בבכי. “וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם, בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל”. נראה כי בקרב חלק משבי ציון שררה אכזבה על מראה בית המקדש, גודלו ופארו, זאת בהשוואה לבית המקדש הראשון שחרב 70 שנה קודם לכן, והיה ככל הנראה מרשים הרבה יותר.

שאלת המונומנטליות של הבנייה הדתית בירושלים עוברת כחוט השני לאורך כל תולדות העיר. מה חשוב יותר, עלתה ההתלבטות שוב ושוב – שימושיות או הדר; פנים או חזית; צניעות או רושם חיצוני.

עניין זה בא לידי ביטוי בכל המקומות הקדושים בירושלים, שלבוניהם הייתה בדרך כלל שאיפה להדרם, להגדילם, לפארם ולהדגישם מעל קו הרקיע של ירושלים.

אחד השליטים הבולטים מבחינה זו היה המלך הורדוס, מי ששיפץ במאה הראשונה לפנה”ס את בית המקדש השני ופארו בצורה יוצאת דופן. גם מבני הדת המרכזיים של שתי הדתות המונותאיסטיות האחרות, הנצרות והאיסלאם נבנו בפאר רב.

תיאורי כנסיית הקבר שהוקמה במאה הרביעית לסה”נ מעידים על כך שהמבנה צופה בלוחות שיש ושכיפתו נראתה למרחקים. מבנה כיפת הסלע שהוקם על ידי המוסלמים במאה השביעית לסה”נ נבנה במטרה ברורה להתבלט והכיפה העצומה, אריחי הקרמיקה הבוהקים ועיטורי הפנים של המבנה תפשו חלק חשוב בתחרות הבין דתית שהתנהלה בירושלים באותה התקופה בין מוסלמים לנוצרים.

גם בימינו נמשכת ההתלבטות בנוגע למונומנטלית לעומת צניעות. היא באה לידי ביטוי בשאלת בניית מצבת הקבר של בנימין זאב הרצל שנפטר בשנת 1904 וביקש בצוואתו להיקבר בארץ ישראל. בשנת 1949 מולאה הצוואה והוא נקבר בפסגת הר הרצל.

בראשית שנות החמישים תכנן האדריכל יוסף קלרוויין לבנות מעל הקבר כיפה מונומטלית ולה 44 צלעות, כשנות חייו של הרצל. מתנגדי התכנית טענו כי בבנייתה תיהרס עצמת הביקור בקבר. התכנית לא בוצעה, ובשנת 1960, בשנת המאה להולדתו של הרצל, הוצבה במקום מצבת הקבר השחורה והפשוטה הקיימת שם עד היום שעליו נחקקו אותיות שמו ה.ר.צ.ל.

*המאמר בשיתוף פרויקט 929 – תנ”ך ביחד.

פרופ' דורון בר הוא נשיא מכון שכטר למדעי היהדות, מרצה ללימודי ירושלים וארץ ישראל וגיאוגרף היסטורי. לפרופ' בר תואר דוקטור בגיאוגרפיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ואת לימודי הפוסט־דוקטורט השלים באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב. פרופ' בר החל את דרכו במכון שכטר בשנת 2000 בתפקיד מרצה ללימודי ארץ ישראל. בשנת 2009 מונה למרצה בכיר, בשנת 2012 נבחר לדיקן המכון, בשנת 2015 מונה לפרופ' חבר ולאחר מכן נבחר לעמוד בראש המכון.

מחקריו של פרופ' בר בוחנים את ההיסטוריה של הנוף הארץ ישראלי מנקודת מבט עכשווית ודידקטית. לאחרונה הוא מתמקד בהתפתחותם של המקומות הקדושים העממיים והלאומיים בישראל. הוא כתב וערך חמישה ספרים ועשרות מאמרים בתחום התמחותו, בהם מחקרים על הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים, על יד ושם ועל הר הרצל. ספרו "אידאולוגיה ונוף סמלי: קבורתם בשנית של אנשי שם יהודים באדמת ארץ ישראל 1967-1904" יצא לאור בקיץ 2015 בהוצאת מאגנס.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

דילוג לתוכן