מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

השאיפה לכיבוש המקום, שביסודה של החברה הטכנולוגית, משקפת מידה גדולה של דלות רוח. הוא אינו שולל את חשיבות כיבוש המקום, אלא שזהו רק חלק מהמטלה הרוחנית שעל האדם למלא בחייו ולא החלק החשוב ביותר, כי הזמן הוא לב היקום. בזירת הזמן חווה האדם את חווית המפגש עם האלוהים ולקראת חוויה זו עליו להתקדם.

הזמן ולא המקום עומד במרכז השקפת עולמו של האדם המקראי. לדברי השל, המקרא בוחן את העולם מתוך מימד הזמן. מכאן החשיבות שמייחס המקרא למאורעות ולתולדות הדורות. הציר המרכזי בו מתוארים יחסי עם ישראל ואלוהים הוא ציר הזמן. לא רק הזמן נחשב יותר, אלא שלדעת השל יש עובדה לשונית המצביעה על ראיית העולם של אדם המקרא. לדברי השל, אין בעברית המקראית מלה המציינת עצם חומרי הקיים בחלל. המלה ‘דבר’ (במובן thing) שייכת לשכבת לשון מאוחרת. אין זו חולשה לשונית. האדם המקראי אינו שותף לתפיסה היוונית הרואה בחלל את העיקר. לדברי אריסטו, כאמור, הזמן הוא נספח לתנועה. כלומר, אין לזמן קיום ממשי, כי קיום הזמן תלוי בקיומה של התנועה בחלל. האדם המקראי חולק על תפיסה זו. לדידו, הזמן הוא בעל הקיום הממשי, אבל האדם זקוק לתודעה מיוחדת על מנת להבחין בכך. כשהאדם יגיע להבנה שהעצמים שבמקום חולפים ונעלמים, הוא יוכל גם להגיע לתובנה שהזמן הוא נצחי. השל טוען שעולם החלל הוא שמסתובב בתוך המרחב האין-סופי של הזמן.

הרב סולוביצ’יק בספרו “איש האמונה הבודד” הבחין בין שני טיפוסי אדם בסיפורי הבריאה. בסיפור הראשון מתואר אדם המצווה לכבוש את העולם, אדם שעליו נאמר: “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ” (בראשית א:כח). בסיפור השני מתואר אדם מבחינת מצוקתו הקיומית ונאמר עליו “לא טוב היות האדם לבדו” (בראשית ב:יח). שני הסיפורים מתארים את בריאת האדם משתי בחינות שונות המקבילות במידה רבה להבחנה של השל בין אדם העוסק בכיבוש הזמן לבין אדם החי במימד הזמן. נוכל להבחין בין ‘אדם המקום’ לבין ‘אדם הזמן’, שכן אלה שני טיפוסי אדם שונים. יש להבהיר, שעל פי השל, לאדם אחד יוכלו להיות תקופות בהם יחיה במימד הזמן ותקופות אחרות בהן יחיה במימד המקום. אין ברצונו של השל להציג אידיאל של קיום דתי המנתק את האדם מחיי העולם הזה. לכן הוא טוען, שאי אפשר לחיות רק במימד הזמן. כלומר, אי אפשר לחיות חיים מלאים תוך פרישות והתנתקות מעולם המקום. לדעת השל, הזמן והמקום ‘כרוכים’ יחדיו. אדם החי את חייו רק באחד המימדים הוא אדם הלוקה בעוורון חלקי. מה שאדם מתבקש לעשות הוא לחיות תוך מודעות שחיי הזמן הם העיקר.

השבת מסמלת יותר מכל את קיומו של האדם במימד הזמן. משמעותה של השבת היא חגיגת הזמן. ביום זה מתעלה האדם מעל שלטון המקום ונכנס למימד הזמן, נכנס ליום שבו האדם מצווה לא לכבוש את העולם אלא את עצמו. מטרתה של מערכת המצוות, כפי שנאמר לעיל, היא ליצור אורח חיים המגרה את נפשו של האדם ומדרבן אותה לקראת הווצרותה של החוויה הדתית. חוויה זו אינה מושגת בקלות. היא תוצר של שקידה מתמדת והקדשת האדם את כוחו למילוי אחר רצון האל כפי שהוא בא לידי ביטוי במערכת המצוות. השל טוען שהדרך היהודית אל האלהים היא דרך של עשייה. על ידי העשייה אנו מסוגלים להגיע לידי תפיסה ותובנה, כלומר, העשייה מביאה את האדם לחוות חוויות. חוויות אלה מחדדות את הרגישות הדתית של האדם ועשויות לאפשר התעלות רוחנית והגעה לתובנות עמוקות. השבת ממלאת תפקיד זה בעוצמה רבה. לדברי השל, החוויה הדתית אינה עוסקת בחפצי המקום אלא בהשגה הרוחנית הפנימית. השל מדייק בלשונו ומדבר על “שעת ההשגה”. כוונתו של השל להדגיש שהמדובר בחוויה המתרחשת בזמן. לא רק התכנים הנחשפים חשובים, המאורע החוויתי עצמו מרכזי, כי נוכחותו של אלוהים מתגלה לאדם ביום זה במלוא עוצמתה.
ביום השבת נכנס האדם למימד הזמן הנצחי. ביום זה נקרא האדם להפנות את המבט מעולם הבריאה לבריאת העולם. במילים אלה קורא השל לאדם להתנסות בחוויה דתית של הידמות לאלוהים (imitatio Dei) . האדם מתבקש להתעלות מההסתכלות הצרה של המקום, מההסתכלות המחלקת ומפוררת את האחדות ולעלות לדרגת ההסתכלות האלוהית. הסתכלות מזווית אלוהית היא הסתכלות על בריאת העולם והשל טוען שעל ידי התקרבות חוויתית זו של האדם לאלוהים יתגלה לאדם סוד היצירה.

הזמן הוא תהליך היצירה עצמה, המקום היא התוצאה של היצירה. לכן, טוען השל, כשאדם חווה את מימד הזמן הוא שומע את תהליך היצירה. בכל הדברים שנבראו מצוי הנורא, האלוהים הבלתי ניתן להיגוי. רק במימד הזמן פוגש האדם את אלוהים.

השל מסביר שבראשית היה זמן אחד נצחי ובלתי מחולק. בבריאה התחלק הזמן כי המקום לא יכול לשאת את הזמן הנצחי במלוא עוצמתו. הבריאה נתחלקה לימים ובכל יום נברא דבר מה במימד המקום. רק ביום אחד, יום השבת לא נברא דבר במימד המקום. לדברי השל, לשבת אין בת זוג פשוטה וחלקית. אבל, השל מצטט מדרש על פיו השבת קובלת על חסרון בן זוג וטוען ש”לא טוב היות הרוח לבדה”. מבחינת קיומו של העולם, הבריאה לא תהיה שלמה עד שלא יהיה בן זוג לשבת. עם ישראל נקרא למלא תפקיד זה. על פי תובנה פרשנית זו של השל, עם ישראל עשוי להפוך לשותף ליצירה. תפקידו למצוא את הנצח בתוך ההווה, לבנות ‘ארמון בזמן’. תפקיד זה יכול למלא האדם רק בהיותו חי בשני עולמות: עולם הזמן ועולם המקום. לכן, האדם יכול להיות שותף לאלוהים בהשכנת ממלכתו בעולם החלקי שאינו יכול לשאת את האור האלוהי במלוא עוצמתו. האדם הוא האחראי להאיר את העולם על ידי חשיפת אור הקדושה הטמון בחיים הרוחניים של השבת. לדברי השל, אלוהים זקוק לשבת כי בלעדיה לא תהיה קדושה בעולם והאדם הוא זה שיכול ומחויב לקדש את השבת.

בשבת מצויים יחדיו המימד האלוהי והמימד האנושי. ביום זה יכול האדם להשתחרר מגבולות חיי המקום ולחשוף את צלם האלוהים שבו. מטרה זו מושגת תוך התעלות חוויתית ותחושה של השגת החופש. חווית החופש העליון היא חוויה של התמזגות עם המימד שמעל הפרוד והחלוקה שבעולם הזה. בהשגת חוויה זו עלולים לפגוע החומרות ההלכתיות היתרות שהטילו חלק מהרבנים על קיומה של השבת. השל, מדגיש שהמצוות הן אמצעי להשגת המטרה של התעלות רוחנית ולא מטרה כשלעצמן.

החוויה הרוחנית של התעלות מעל גבולות המקום והזמן המחולק היא מרכזה של חווית השבת. לדברי השל, אדם המתרכז בעיקר בקיומה המעשי של השבת, ומפנה את עיקר מרצו ותשומת ליבו לפרטי פרטים של הקיום ההלכתי של השבת עלול לאבד את העיקר. אדם זה עלול להסיח את דעתו ממרכזיותה של החוויה הרוחנית הפנימית שאמורה להתרחש בתוך נפשו. השל מותח ביקורת זו כנגד ראיית ההלכה כעיקר. לדעתו, ההלכה היא אמצעי המאפשר להגיע אל החוויה.

השל מותח ביקורת על הצגת יום השבת כיום מנוחה, כיום שבו האדם שובת ממלאכתו וערכו בכך שהאדם צובר כוח להמשך המלאכה ביום ראשון. השל טוען שברוח יוון זו, הוצגה השבת על ידי פילון. על פי אריסטו האדם זקוק ליום מנוחה משום שאינו יכול להתמיד בעבודה בלי הפסקה. זו אינה השקפתו של האדם המקראי. לגביו השבת איננה הפסקה של ההוויה אלא שיאה של ההוויה. יש בתפיסה היוונית אובדן העיקר. העיקר הוא שעולם זה איננו מטרה כשלעצמו אלא הזדמנות להתחבר אל המימד האלוהי הנצחי. התרחשות פשוטה עשויה לפתוח חלון אל המימד האלהי הנצחי. המצוות יוצרות הזדמנויות לחשיפת המימד האלהי הנצחי והשבת הוא היום המזמין את האדם לממש הזדמנות זו. השל טוען שהאדם המקראי הבין במשמעות המושג מנוחה גם אושר, דממה, שלום ויופי. ביום זה מתגלה אחדות הבריאה, אין בו ריב וקטטה. אחדות זו היא השתקפות הנצח, וביום זה מצוי האדם ב’שביתת נשק’ במלחמת הקיום. הפוגה זו במלחמת הקיום מאפשרת לאדם להתבונן בהרמוניה הקיימת בינו לבין העולם. לדברי השל, נדמה שרוחו של המשיח מרחפת מעל, ובוא השבת נתפס כהשתקפות של עידן הגאולה. האדם חווה את השבת מתוך תחושה שהוא משתתף בנצח. השבת נתפסת כ”מעין עולם הבא”. בבניית מגדל בבל התחלקה האנושות. בניית המגדל מסמלת את אחיזת האדם במימד המקום. אחיזה במימד המקום בלבד פוררה את האחדות וגרמה לחלוקת האנושות לעמים ולאומים. בימות המשיח תחזור האחדות האנושית לשרור בעולם, כי יתגלה מימד הזמן במלוא כוחו המאחד.

השל טוען שהזמן הוא נוכחותו של אלוהים בעולם החלל. זו קביעה הדורשת הסבר. האם כוונתו של השל לטעון שהשכינה, הנוכחות האלוהית, זהה עם הזמן? נדמה שכוונתו של השל היא להדגיש את תפקידו של הזמן בעולם החלל שהוא תפקיד אלוהי. רק בזמן יתגלה האלוהים, תתגלה אחדותו של עולם החלל. יש לזמן תכונות אלוהיות. הזמן הוא ‘אחרות’. כלומר, הזמן הוא שונה, הוא ‘אחר’ מכל המוכר לנו. לכן טוען השל שהזמן הוא ‘רז’ והמרחק המפריד בינו לבין יכולת ההשגה התבונית הוא מרחק אינסופי. השל אומר בהמשך שעולם ללא זמן הוא עולם ללא אלוהים, עולם המתקיים רק בתוך עצמו. עולם עם זמן פירושו עולם עם יכולת להתחדש. השינוי וההתחדשות שבעולם הן תכונות המצביעות על נוכחותו של אלוהים , כי הכוח האלוהי הוא כוח בורא, הוא כח מחדש.

החל את דרכו בשכטר במסלול לרבנות בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר והוסמך לרבנות ב-1992. באותה שנה קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. בשנת 2015 מונה לפרופסור חבר.

בשנת 1993 החל ללמד במכון שכטר כמרצה למחשבת ישראל, ובין השנים 2005-1995 כיהן כדיקן האקדמי של מכון שכטר. תחומי המחקר העיקריים שלו הם הפילוסופיה של הרמב"ם; הפילוסופיה של ברוך שפינוזה והגותו של אברהם יהושע השל.

כמו כן, עסק בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא ופרסם ספר על עקדת יצחק. בשנים האחרונות עסק בעיקר בהגותו של השל ופרסם ספרים ומאמרים רבים עליו.
פרופ' אבן-חן כתב ופרסם, בנוסף לעבודת הדוקטורט שלו, 4 ספרים וכ-30 מאמרים, וכן ערך 3 ספרים נוספים.דובר ספרדית שפת אם, עברית ואנגלית.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.