(אורח חיים רצ”ב, כף החיים סעיף י”ב)

לעילוי נשמת גרשון קקסט ז”ל

נלב”ע י”ט אדר תשע”ז

דוגמא ומופת של מנהיג יהודי ובעל צדקה.

יהי זכרו ברוך!

שאלה מאת הרבה דקלה דרוקמן: נהוג לשיר מזמור צ”ב – “מזמור שיר ליום השבת” – לאחר קריאת התורה במנחה של שבת במחנות רמה ובקהילות קונסרבטיביות מסוימות. מהו המקור למנהג זה שאינו נמצא בסידורים אשכנזיים?

תשובה:

א) השיר של מנחה של שבת המיוחס לתקופת בית שני

כך למדנו בראש השנה ל”א ע”א בסוגיא העוסקת בשיר של יום:

במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן: “אז ישיר” (שמות ט”ו:א’-י’) ומי כמוך (שם, י”א-י”ט) ואז ישיר (במדבר כ”א: י”ז-כ’). איבעיא להו: הני כולהו בחד שבתא אמרי להו, או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? [אלה כולם בשבת אחת אומרים אותם, או שמא בכל שבת אומרים קטע אחד?] תא שמע, דתניא [בוא ושמע, שלמדנו בברייתא] אמר רבי יוסי [בן יהודה]: עד שהראשונה [השיר של מוסף שיש בו ששה חלקים] אומרת [חוזרת] אחת – שנייה חוזרת שתים, שמע מינה: כל שבתא ושבתא אמרי חד [כל שבת ושבת אומרים קטע אחד], שמע מינה.

אין לנו דרך לדעת עם באמת שרו את השירים האלה בבית המקדש. הרמב”ם, שהיה אחד מן הפוסקים היחידים לפסוק הלכות הקשורות לבית המקדש, פסק על פי הסוגיא הזאת בהלכות תמידין ומוספין ו’:ט’, אבל הלכה זאת לא השפיעה על הליטורגיה של תפילת מנחה של שבת במרוצת הדורות.

ב) המקורות הקדומים ביותר למנהג הנדון

עד כמה שידוע לי, לאחר בדיקת למעלה מעשרים סידורים וספרי הלכה מתקופת הראשונים, הראשון היחיד המזכיר את המנהג הוא ר’ דוד אבודרהם בספרו ספר אבודרהם שנכתב בסביליה בשנת 1340:

ויש מקומות שנוהגין לומר במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה “מזמור שיר ליום השבת”. ולפי זה היה יכול לומר קדיש אחר קריאת ספר תורה [שאינו נהוג במנחה] והקדיש האחר [=הבא] היה בא על המזמור.

הודות לעזרתם האדיבה של פרופ’ רות לנגר ושל תלמידי נתן ויינגורטין, עלה בידי לבדוק כתבי יד שונים של סידורים מספרד מימי הביניים. בחלקם המנהג אינו נזכר ובאחרים אין המצב ברור, אבל המנהג כן מופיע בסידור ספרדי מן המאה ה-15, וכך כתוב בכתב יד British Library Ms. Or 5866:

למנחה… אשרי ובא לציון…קדיש… ואני תפילתי…ויוציא ספר תורה וקורין בו שלשה גברי [=שלוש עליות] בפרשת השבוע הבאה, ואומר מזמור שיר ליום השבת, וחוזר ספר תורה ואומ’ יהללו…

אנו למדים אפוא שהיה מנהג ספרדי במאות ה-15-14 לומר מזמור צ”ב לאחר קריאת התורה במנחה של שבת.

ג) כמה תגובות למנהג במאות ה-16 וה-18

שני פוסקים חשובים הגיבו למנהג הזה מכיוון שהוא משפיע לכאורה על מספר הקדישים במנחה ועל מיקומם, אבל ברור שהם מגיבים למנהג נפוץ ומקובל.

הרב יעקב קשטרו (מצרים וארץ ישראל, בסביבות 1610-1525) כתב בערך לחם לאורח חיים רצ”ב, קושטא, 1718, דף י’ ע”א:

טוב שלא לומר אחר קריאת התורה מזמור ש”ל [= שיר ליום] השבת. ובקצת מקומות נהגו לאומרו והוא טעות, כי צריכים לומר ב’ [=שני] קדישים, אחד קודם קריאת הספר תורה ואחד אחר כך להתפלל מנחה [לפני העמידה, והוספת המזמור תוסיף קדיש שלישי]. (1)

כלומר, הרב קשטרו מתנגד למנהג הזה מכיוון שהוא מכריח את הקהל להוסיף קדיש נוסף.

הרב יעקב עמדן (אלטונא, 1776-1697; סדור בית יעקב, למברג, 1904, עמ’ 186) גם מודע לבעיית הקדישים, אבל החליט להתעלם ממנו:

…ואף על פי שיש אומרים “מזמור שיר ליום השבת” וכך הוא מנהגו של אמ”ה [אבי מורי הרב] ז”ל [החכם צבי, הרב צבי הירש אשכנזי, 1718-1660] וכן אנו נוהגין, מכל מקום לא נהגו בקדיש על קריאת התורה, אולי משום טורח הצבור…

במבט ראשון עדות זאת מרמזת שהמנהג הנידון התפשט לאשכנז (השוו כף החיים המובא להלן). ברם, החכם צבי למד בסלוניקי ובבלגרד ואימץ הרבה מנהגים ספרדיים, ולכן, העדות של הרב עמדן מאלטונא נשארת בגדר עדות על מנהג ספרדי.

ד) מן המאה ה-19 עד היום

היום נהוג אצל יוצאי ספרד וארצות האסלאם לומר או לשיר את מזמור צ”ב לאחר קריאת התורה בשבת במנחה. והרי העדויות שמצאתי בינתיים:

תימן, לפני קריאת התורה. הרב יחיא צאלח, בסביבות 1715, תכלאל עץ חיים, חלק א’, ירושלים, תשכ”ב, דף קמ”ד ע”א; משה גברא, התכלאל המדעי המהודר, בני ברק, 2012, עמ’ 216.

מרוקו. סידור שערי קוממיות… על פי פסקי מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, ירושלים, 1994 לערך, עמ’ 423.

אלכסנדריה. הרב אליהו חזן, ספר נוה שלום, נא אמון [אלכסנדריה], 1894; מהד’ ב’, קהיר, 1931, לאורח חיים רצ”ב, דף י”ט ע”א. נהגו במצרים שלא לומר “מזמור שיר ליום השבת” במנחה על פי הרב יעקב קשטרו, ופה נא אמון נהגו לאומרו.

ירושלים ואלכסנדריה. הרב רפאל אהרן ‘ן שמעון, נהר מצרים, אלכסנדריה, 1908, דף כ”ד ע”ב. במצרים נהגו שלא לומר “מזמור שיר ליום השבת” במנחה אחר קריאת התורה והוא על פי מה שכתב הרב יעקב קשטרו. ומנהג ירושלים ושאר מדינות שאומרים אותו, וכן הוא מנהג נא אמון כנ”ל.

איטליה. ספר מועדי ה’ בעריכת ל”א אוטולנגהי, חלק ג’, ליוורנו, 1824, עמ’ 166; אבל זה חסר בסדר תפילות כמנהג בני רומה, ירושלים, 2016 עמ’ 226.

איזמיר, טורקיה. הרב רחמים פלאג’י, יפה ללב, איזמיר, 1872, המצוטט אצל הרב יעקב חיים סופר, כף החיים לאורח חיים רצ”ב, סעיף י”ב.

בגדאד, ירושלים וארץ ישראל. הרב יוסף חיים מבגדאד, סוף המאה ה-19, בן איש חי, שנה שנייה, פרשת חיי שרה, עמ’ 49.

ארץ ישראל. הרב חיים סתהון, ארץ חיים, ירושלים, 1908, עמ’ 56, בשם הרב אברהם חיים אדאדי, ספר השומר אמת, ליוורנו, 1849, דף נ”ג ע”א.

ארץ ישראל. שלמה טל, עורך, סדור רינת ישראל, נוסח הספרדים ועדות המזרח, מהד’ שניה מתוקנת, ירושלים, תשמ”ד, עמ’ 329.

ארץ ישראל. הרב יצחק יוסף, קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, חלק א’, ירושלים, תשס”ו, עמ’ תקל”ט, לאורח חיים רצ”ב:ו’; ילקוט יוסף, חלק רביעי, הלכות שבת, כרך א’, ירושלים, תשנ”ב, עמ’ ת”כ, סוף הערה ו’; סידור חזון עובדיה, ירושלים, תש”ן, עמ’ 428.

הספרדים בלונדון. הרב שם טוב גאגין (כתר שם טוב, חלק א-ב, קיידאן, 1934, עמ’ תמ”ט, תנ”א) טוען שמי שמתפלל מנחה לבד אינו אומר מזמור צ”ב “משום שמזמור זה נתקן לאומרו בכדי ללוות בו קריאת התורה, ואם אין ספר תורה אין צורך לאומרו, וזה פשוט”. אין זה פשוט בעיני, אבל אנו למדים מזה שהספרדים בלונדון אומרים את “מזמור שיר ליום השבת” לאחר קריאת התורה במנחה של שבת.

דמשק. הרב משה נתן חדיד, סידור תפלה שער בנימין, ירושלים, 2008, עמ’ 465.

חלב. הרב רפאל שלמה לניאדו (נפטר 1794), שו”ת בית דינו של שלמה, אורח חיים, סימן א’ המובא אצל הרב סתהון הנ”ל; אבל זה חסר בסידור תפילות… ארם צובה, וניציאה 1527 (דפוס צילום, ירושלים, 2007), חלק א’, דף קכא, ע”א.

ה) הלכה למעשה

המנהג של אמירת “מזמור שיר ליום השבת” לאחר (או לפני) קריאת התורה במנחה של שבת נזכר לראשונה על ידי הרב דוד אבודרהם בסביליה בשנת 1340 ובסידור ספרדי מן המאה ה-15.

עם הזמן, מנהג זה התפשט לתפוצה הספרדית ולארצות האסלאם ואפילו ליהודים אשכנזיים כגון החכם צבי ובנו הרב יעקב עמדן שאימצו מנהגים ספרדיים. הייתה התנגדות מלומדת למנהג הזה על ידי הרב יעקב קשטרו בסביבות שנת 1600 בגלל מספר הקדישים הנאמרים במנחה ומיקומם, אבל ברור שההתנגדות הייתה למנהג נפוץ ומקובל.

ראוי לציין שאף אחד מן הרבנים הנ”ל אינו מסביר למה אמרו את המזמור הזה בתפילת מנחה של שבת, אבל אני חושב שהסיבה ברורה. הכותרת של מזמור צ”ב היא “מזמור שיר ליום השבת”. זאת כנראה הסיבה שאמרו אותו בליל שבת כחלק מקבלת שבת, אפילו לפני שתפילת “קבלת שבת” התפתחה בצפת בסביבות שנת 1570.(2) גם אומרים אותו בשבת בבוקר כחלק מפסוקי דזמרא ובתור שיר של יום, מנהג שהתחיל כנראה לפני 2300 שנה לפחות.(3) ניתן לשער שמכיוון שאמרו את “מזמור שיר ליום השבת” הן בקבלת שבת והן בשחרית של שבת, רצו יהודי ספרד במאה ה-14 (או לפני כן) לכלול מזמור יפה זה גם בתפילת מנחה של שבת.

אני מניח שזאת הסיבה שמנהג זה אומץ על ידי מחנות רמה ועל ידי כמה קהילות קונסרבטיביות ושמזמור זה מופיע כעת ב”סידור לב שלם”, הסידור החדש של התנועה הקונסרבטיבית בחו”ל (ניו יורק, 2016, עמ’ 220). ואם ישאל השואל למה ליהודים אשכנזיים לאמץ מנהג ספרדי בן 650 שנה, הייתי מפנה אותם לתקדים הנ”ל של החכם צבי והרב יעקב עמדן מלפני 300 שנה.

ירושלים עיר הקודש

אסרו חג השבועות תשע”ז

הערות

1. לניסיון להסביר את המשפט הזה, ראו את הרב יעקב משה טולידאנו, ים הגדול, קהיר, 1931, סימן ל”ד המפנה גם לשו”ת בית דינו של שלמה הנ”ל, סימן ב’.
2. ראו שו”ת הרמב”ם, מהד’ בלאו, סימן קע”ח = פאר הדור, סימן קט”ז, וכן שלחן ערוך אורח חיים רס”א:ד’.
3. ראו מה שכתבתי בתשובות ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל ו’ (תשנ”ה-תשנ”ח), עמ’ 189 והערה 3.