תגובתי הראשונה לפרשיה האחרונה של דת ומדינה לא הייתה כעס כי אם עצב. ושמא אין זה מקרה שהסבב החדש של הוויכוח על דת ומדינה החל בראש חודש תמוז, זמן קצר לפני שבעה עשר בתמוז ותקופת בין המצרים המובילה לתשעה באב. הרי “מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.” (יומא ט’ ע”ב).

ב-26 ביוני, שמעתי את הרב משה גפני ממפלגת יהדות התורה אומר ברדיו עם הרבה שחצנות “הם יושבים בארה”ב ומתערבים במה שנעשה כאן, למרות שאין להם בארץ קולות אפילו למנדט אחד. לא הם ולא בג”ץ יגידו לנו מה לעשות”. מראיין אחד אמר ברדיו באותו יום שמי שאינו גר בארץ ואינו משלם מיסים אין לו זכות לקבוע מה יקרה בכותל. וב-27 ביוני שמעתי את סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש אומר ברדיו שבמרץ 2015 נוצרה קואליציה חדשה ולקואליציה יש זכות להחליט מה שהיא רוצה על הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

תגובתי לכל האמרות האומללות הנ”ל היא, בלשונו של הפייטן רבי אלעזר הקליר בקינה לתשעה באב, “אללי לי!” לאחר 69 שנה של ערבוב דת ומדינה, ה”רבנים” של המפלגות החרדיות הם פוליטיקאים זולים החושבים שהחלטות על הכותל או על “מיהו יהודי” דומות להחלטות על שיעור המס או על המהירות המותרת בכביש 6. חלילה וחס! הכותל שייך לכל עם ישראל, ו”מיהו יהודי” איננו נושא ישראלי אלא נושא העומד בפני כלל ישראל ברחבי העולם.

חברי הכנסת החרדים שכחו מזמן מצוות ומושגי יסוד כגון:

“לא תשנא את אחיך בלבבך” (ויקרא י”ט: י”ז);
“ואהבת לרעך כמוך” (שם, י”ח);
“כל ישראל ערבין זה בזה” (סנהדרין כ”ז ע”ב = שבועות ל”ט ע”א);
כלל ישראל;
” ‘ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו’ (תהלים קכ”ב:ג’)… עיר שעושה כל ישראל חברים” (ירושלמי חגיגה ב’:ו’).

סיבות לאופטימיות

לגבי הכותל, אני אישית די אופטימי. ראשית כל, סקר של גיאוקרטוגרפיה שנעשה עבור מכון שכטר במאי 2017 הראה ש-62% מן הישראלים הם בעד לאפשר תפילה שוויונית ליד הכותל ורק 9.3% מתנגדים.

שנית, הודות למאמצים של התנועה המסורתית והתנועה הרפורמית, יש אזור המכונה “עזרת ישראל” על יד קשת רובינסון בגן הארכיאולוגי ע”ש דודסון משנת 2,000. אני התפללתי שם הרבה פעמים ואני סבור שזהו מקום הרבה יותר טוב להתפלל מן הכותל “הרגיל”. זה בתוך הגן הארכיאולוגי קרוב לרחוב ההרודיאני שעליו הלכו אבותינו לפני אלפיים שנה כשהם עלו להר הבית, עם ראייה הרבה יותר טובה של הכותל והר הבית.

לאחר שהממשלה הקפיאה את מתווה הכותל ביום ראשון, היא הודיעה שהיא מקציבה 20 מליון₪ לבניית הרחבה הגדולה שהובטחה באותו הסכם. נכון, עדיין לא תהיה כניסה אחת לאזור הכותל עם בחירה בין אזור מעורב או לא מעורב, אבל אין זה קריטי בעיני. אם התפילות שלנו תהיינה מושכות, ישראלים ותיירים יצביעו ברגליים ויבואו לעזרת ישראל.

משל למה הדבר דומה? למה שקורה בקשר לנישואין במדינת ישראל. 25% מן הזוגות מתחתנים כעת בחו”ל. הם לא אוהבים את הסטטוס קוו, את המונופול של הרבנות הראשית, אז הם מצביעים ברגליים. הם מקבלים תעודה אזרחית בקפריסין או במקום אחר ואז הרבה מהם עורכים חופה אצל רב קונסרבטיבי או רפורמי בארץ. ולכן, התשובה הטובה ביותר לשנאת חינם של החרדים היא שמליון יהודים יתפללו כל שנה בעזרת ישראל ליד קשת רובינסון.

גיור

מצד שני, המפלגות החרדיות גם רוצים להעביר חוק גיור חדש שיקבע שכל ענייני הגיור הם בידי הרבנות הראשית. זהו נושא הרבה יותר בעייתי מהקפאת מתווה הכותל ועלינו לעשות כל מאמץ לטרפד את החוק הזה. חוק זה לא רק יאסור גיור קונסרבטיבי ורפורמי, אלא גם גיור אורתודוקסי ליברלי הנעשה כעת על ידי הרבנים ריסקין, סתו, ופרבר (גיור כהלכה) ואחרים.

כפי שכתבתי במקום אחר (Responsa in a Moment, Vol. II, Jerusalem, 2011, No. 24), הרבנות הראשית היא חרדית כעת והיא פוסקת לחומרא לגבי קבלת מצוות ומיהו יהודי. חקיקת חוק גיור חדש תחמיר את המצב עוד יותר. היא תגרום לכך שהרבה גרים לא ירצו לעלות ארצה והיא תקשה על עולי חבר העמים ועולים אחרים להתגייר. בקיצור, חוק זה הוא רע למדינת ישראל ורע לעם היהודי.

כשאנו מתקרבים לשבעה עשר בתמוז ותשעה באב עלינו להימנע משנאת חינם כלפי החרדים או כלפי המדינה. אדרבה, הבה נכפיל את מאמצנו לאשר את מתווה הכותל, להביא מליון יהודים לעזרת ישראל כל שנה, ולמנוע את חוק הגיור. אם נהיה סבלנים ונתעקש, בסופו של דבר נצליח.

הרב פרופ’ דוד גולינקין הוא הנשיא של שוחרי עמותות שכטר ופרופ’ לתלמוד והלכה במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים. הדעות המובעות כאן הן שלו.