חורבן ירושלים ובית המקדש בשנת 70 לסה"נ במבט ארכיאולוגי

מאת: פרופ' דורון בר

 

בשנת 2016 נערכו חפירות ארכיאולוגיות נרחבות במגרש הרוסים, לאחר שהוחלט לבנות שם את משכנה החדש של האקדמיה לאמנות בצלאל. בחפירות נחשפו שרידי חומה ומגדל ולמרגלותיהם נמצאו מפוזרים על פני השטח עשרות אבני בליסטראות. הארכיאולוגית שניהלה את החפירה, רינה אבנר, סוברת כי במקום נחשפו שרידי החומה השלישית של ירושלים מזמן ימי הבית השני, החומה שאותה הבקיע הצבא הרומי במהלך המצור על ירושלים.

במהלך ימי הבית השני נבנו בירושלים שלוש חומות שהקמתן משקפת את תהליך הפיתוח שעברה העיר. בזמן שיבת ציון, הצטמצמה העיר לאזור הגבעה המזרחית, בסמוך למעיין הגיחון, אך מאוחר יותר העיר התפשטה מערבה, לאזור הרובע היהודי של ימינו ואחר כך גם צפונה, לחלקיה האחרים של העיר העתיקה ואף מעבר לכך. על פי הערכת החוקרים השתרעה העיר על פני שטח של למעלה מאלף ומאתיים דונם שהוקפו על ידי חומות העיר. בעוד שהחומה הראשונה שהוקמה במאה השנייה לפנה"ס על ידי החשמונאים מוכרת היטב במחקר, חיפשו שנים רבות החוקרים את שרידי החומה השלישית אך נכשלו בכך. במהלך בניית מתחם עיריית ירושלים החדשה בשנות התשעים נכזבו תקוות הארכיאולוגים למצוא שם שרידים לחומה זו, וגם כאשר הוכשר תוואי הרכבת הקלה בכיכר צה"ל הסמוכה, לא נתגלה כל רמז לחומה השלישית שאמורה הייתה לעבור שם. שרידי חומה שנחשפו מצפון לשער שכם שנויים עד היום במחלוקת ורק חלק מהחוקרים רואים בהם כחלק מהחומה השלישית.

החומה השלישית נבנתה בימיו של המלך אגריפס הראשון, נכדו של המלך הורדוס. מלך זה שלט בירושלים בשנות הארבעים של המאה הראשונה לסה"נ ויזם את הרחבת העיר צפונה ומעבר לפרוור בזיתה. הרומאים, שחששו שירושלים תהפוך לעיר מבוצרת מדי, מנעו את השלמת בניית החומה ורק לאחר פרוץ המרד בשנת 66 לסה"נ השלימו המורדים את הקמתה.

על פי יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמת היהודים ברומאים, ספר המתאר את פרוץ המרד הגדול של היהודים ברומאים ואת מהלכו, הוכרע הקרב על החומה הצפונית של ירושלים, החומה השלישית, בז' באייר שנת 70. אחרי פריצת חומה זו המשיכו הרומאים במלחמה על העיר עד שבתשעה באב הם כבשו את אזור הר הבית ושרפו את המקדש.

נראה אם כן כי אחרי שנים רבות של חיפוש אחר שרידי החומה השלישית, הצליחו הפעם הארכיאולוגים למצוא קטע משמעותי שלה. יש בידינו אמנם תיאורים מפורטים של יוסף בן מתתיהו של המערכה הקשה שהובילה לחורבן העיר אך עתה, בפעם הראשונה, מספר גם הממצא הארכיאולוגי את סיפור הקרבות הקשים שהתנהלו סביב העיר ובתוכה במהלך מלחמת החורבן. אבני הבליסטראות ושרידי כלי הנשק הרומיים שנחשפו עתה מעידים כאלף עדים על כך והם מצטרפים לחפירות נוספות שבהן התגלו לאורך השנים ממצאים המעידים על החורבן הקשה של ירושלים.

רבים מכירים למשל את הבית השרוף, אתר ארכיאולוגי מרשים הנמצא בלב הרובע היהודי. במקום ניתן לבקר בשרידי בית משלהי ימי הבית השני אשר נחשף במהלך חפירותיו של פרופ' נחמן אביגד. אביגד כותב בספרו "העיר העליונה של ירושלים" עד כמה התרגשו הוא וצוות החופרים למצוא את שרידי הבית ואת שכבת העפר השחור שכיסה אותו, עדות לחורבן הקשה של אזור העיר העליונה של ירושלים. העדות המרגשת ביותר לחורבן הייתה של זרוע של נערה שנחשפה באחד מחדרי הבית. אביגד שיער שהייתה זו נערה יהודייה שהסתתרה בבית ונטבחה על ידי הרומאים. אזור הרובע היהודי היה המקום שבו התגוררה בשלהי ימי הבית השני שמנה וסולתה של החברה הירושלמית, אנשי הכהונה והאדמיניסטרציה שהתגוררו בבתי מידות מרשימים. לשם בדיוק נמלטו מגיניה האחרונים של ירושלים, לאחר כיבוש ושריפת בית המקדש ושם כנראה גם נטבחו על ידי הרומאים בחודש אלול. בכל הבתים מימי הבית השני שנחפרו שם נמצאה שכבת חורבן ברורה.

מטבע הדברים גם באזור שלמרגלות הר הבית נחשפו עדויות רבות לחורבן הקשה של ירושלים. במהלך חפירותיו של פרופ' בנימין מזר נתגלו שם ערימות אדירות של אבני בנייה הרודיאנית שכיסו את השטח שלמרגלות כתלי הר הבית. ניתן לדמיין כיצד החיילים הרומים החלו להרוס את כתלי הר הבית על ידי השלכת האבנים מגובה של עשרים ושלושים מטרים אל הרחוב שמתחתם. בימים ובשבועות שלאחר שריפת בית המקדש כוסה בהדרגתיות הרחוב שעבר למרגלות הכותל המערבי על ידי ערימה זו של אבני הבניה שחלקן שוקלות עשרות טונות. [העדות הבולטת ביותר לחורבן הקשה שהמיטו הרומאים על מתחם הר הבית מצויה בחומתו הדרומית של המתחם, שם כמעט לא נותרו אבני בנייה הרודיאנית. נראה כי הרומאים ניסו להרוס את כל כתלי המתחם אך התמקדו בכותל הדרומי, שאת אבניו פרקו בצורה שיטתית. אבני הבנייה האדירות שסותתו על ידי בנאיו של המלך הורדוס פוזרו על פני השטח וכעבור מאות שנים, לאחר הכיבוש המוסלמי של העיר במאה השביעית לסה"נ, השתמשו בהם השליטים האומאים בכדי לבנות את קריית שלטונם].

עדויות נוספות לחורבן האלים של העיר נתגלו לאחרונה במהלך חפירות מנהרת הניקוז העתיקה של ירושלים שעברה מתחת לרחוב המדרגות המונומנטלי שחצה את העיר בשלהי ימי הבית השני. החופרים שהצליחו לחדור לתעלה זו, גילו במקום עדויות שונות לכך שמורדי העיר נמלטו אליה והסתתרו שם מן החיילים הרומים. במקום נמצאו לא רק חפצים אישיים אלא גם מטבעות שהוטבעו על ידי היהודים בזמן המרד והובאו לשם על פי ההשערה על ידי הנמלטים.

זה שנים רבות, ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים, מספקת הארכיאולוגיה עושר בלתי רגיל של ממצאים. אלו מסייעים לנו להבין כיצד נראתה ירושלים לפני שנות דור. ממצא ארכיאולוגי זה גם תורם לנו תרומה של ממש בהבנת החורבן הקשה של ירושלים בשנת 70, כאשר העיר נהרסה כמעט עד היסוד על ידי הרומאים.

ההתפתחות של ירושלים בימי הבית השני והשפעות חורבנה על התפתחותה המאוחרת יותר נלמדים בקורס "ירושלים לדורותיה" בהנחייתו של פרופ' בר, במסגרת המסלול ללימודי ירושלים וארץ ישראל לתואר שני במכון שכטר.

פרופ' דורון בר הוא נשיא מכון שכטר למדעי היהדות. בהכשרתו, הוא גיאוגרף היסטורי שמתמחה בחקר המקומות הקדושים העממיים והאזרחיים.