מסע של מחקר: מבית הקברות פר-לאשז לרמת הנדיב (ובדרך גם ביקור באחוזת וודסדון)

מאת: פרופ' דורון בר

 
 
כאשר כתבתי את ספרי על קבורתם בשנית של אנשי שם באדמת ארץ ישראל, הקדשתי פרק לפרשיית העלאת עצמותיו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד לקבורה ברמת הנדיב. בשנת 1954 נקברו שם הוא ורעייתו עדה (אדלייד) בטקס ממלכתי מרשים. אוניית קרב ישראלית נשאה את ארונות בני הזוג ממרסיי לחיפה, ומשם הם הועברו לקבורה באחוזת הקבר המפוארת, בדרום הכרמל.
 
כבר כאשר יצא לאור הספר ידעתי כי התמונה המובאת בו איננה מלאה וכי ישנם לא מעט "חורים" בסיפור. הלוויית הברון תועדה על ידי היטב שכן עליה מצאתי לא מעט מסמכים בארכיון המדינה. לעומת זאת לא ידעתי די על ההיסטוריה של רמת הנדיב. לא היה לי ברור מתי בנו את קבר בני הזוג? מי עיצב אותו ומי החליט לפתח את המקום בצורה של גן כה מרשים. בספרים על הברון רוטשילד נכתב כי הייתה זו צוואתו להיקבר ברמת הנדיב, באדמות אום-אל-עלק שאותן רכש בראשית המאה העשרים. אני חשדתי שלא מדובר באמת בצוואה מפורשת שלו על כך אך לא מצאתי על כך מקורות.
 
אחרי הפרסום של הספר התברר לי כי בארכיון הציוני המרכזי שבירושלים מחכה לי "אוצר". אחרי שנים רבות שאוסף פיק"א (החברה שהוקמה על ידי הברון לנהל את נכסיו הרבים בארץ ישראל) שכב במרתפי הארכיון כאבן שאין לה הופכין, אפשרה תרומה מיוחדת של קרן רוטשילד את קטלוג האוסף. עתה יכולים היו חוקרים לעבור על המסמכים הרבים של פיק"א, שבהם גם תיקים רבים על רמת הנדיב ועל קבורת הברון שם. באמצעות העבודה בארכיון יכולתי להשלים פערי ידע רבים. במיוחד היה חשוב לי לגלות בארכיון את המפות והשרטוטים הרבים שנלוו לתיקים, שבהם מצאתי מידע חשוב ומרכזי על תהליך התכנון של המקום.
 
 
לפני מספר חודשים, ערב פסח, נסעתי לאחוזת וודסדון. המקום נמצא כשעה וחצי של נסיעה מצפון ללונדון. במקום נבנתה בשלהי המאה התשע-עשרה אחוזת פאר על ידי הברון פרדיננד דה רוטשילד, נצר למשפחת רוטשילד. האחוזה עברה בין בני המשפחה והאחרון מבניהם שהתגורר שם בצורה קבועה היה ג'יימס דה רוטשילד, בנו הבכור של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד. הסיבה לנסיעה לאחוזה היא העובדה כי במקום נמצא ארכיון המשפחה. הם החליטו לשמור על המסמכים ההיסטורים החשובים, שבהם היו גם מסמכי חברת פיק"א. לשמחתי הרבה עבר אוסף זה בשנים האחרונות תהליך של שימור וקטלוג. כאשר התכתבתי עם מנהלת הארכיון היא הבטיחה לי ששווה לעשות את המאמץ ולהגיע לשם וכי מסמכים, צילומים ומפות רבים מחכים שם.
 

 
אחרי הטיסה התמקמתי בפונדק הדרכים הקטן שבכפר הסמוך ולמחרת בבקר עשיתי את דרכי אל האחוזה. מהר מאד התברר לי כי מדובר באתר מורשת לאומי בריטי ראשון במעלה וכי המקום משמש כאתר תיירותי חשוב. שער מונומנטלי הוביל אותי פנימה אל שטח האחוזה ולפני נפרשו מרחבי דשא עצומים. עשיתי את דרכי ברגל, מרחק של למעלה מחצי שעה של הליכה אל הארכיון. הסתבר כי במקור היה זה בית החווה של האחוזה, שם הוחזקו בעלי החיים והכלים החקלאיים ששימשו לאחזקת המקום. לפני מספר שנים המקום עבר שימור ושיפוץ אדריכלי נרחב. ובאמת כאשר עמדתי בפתח הארכיון, נעתקה נשמתי. הנוף הבריטי הירוק שמסביב, כרי הדשא ולפני מבנה עוצר נשימה, משדר יוקרה ועוצמה. פסלים רבים ושער שעליו חקוק סמל משפחת רוטשילד, חמשת החצים המסמלים את חמשת בני המשפחה שהקימו את האימפריה הבנקאית העצומה הזו, רמזו על מה שמחכה לי בפנים.
 
 
התקבלתי בסבר פנים יפות על ידי עובדי הארכיון. במקום חיכו לי כמו במסדר צבאי תיקים רבים שבהם המסמכים הרלוונטיים – מכתבים, מפות, צילומים, תרשימים ועוד. ניצלתי את שלושת הימים שעמדו לרשותי לשהות בארכיון לצלם את מאות המסמכים שם. לא כל כך התעכבתי לקרוא את מה שהיה כתוב שם. היה לי חשוב להנציח את החומר ולקחת אותו אתי כדי שאוכל, עם חזרתי לארץ, לקרוא בתשומת לב את הכתוב, ולנסות ולהבין את המידע שנמצא במפות ובתרשימים.
 
את אחר הצהרים האחרון שלי במקום ניצלתי לסיור קצר בגני האחוזה. היה זה ראשית האביב. רוב העצים עמדו עדיין ערומים, אך ככל שהתקרבתי אל בית האחוזה עצמו, כך גם הלכו והתרבו הערוגות המסודרות והגנים. בין מזרקות שונות נשתלו פרחים רבים שהקיפו את בית האחוזה הניאו-רנסנסי מכל עבריו. אל הבית עצמו לא נכנסתי והסתפקתי בגינון המקסים, בפינת החי היפיפייה שבה אוסף ציפורים מקסים (שבו אפילו ציפור שקרויה על שם הברון רוטשילד). עוד הספקתי לפני השקיעה לסייר בכפר הסמוך, ואז התברר לי כי רבים מהבתים שם נבנו על ידי הברון רוטשילד בכדי לשכן את עובדי האחוזה. על כל אחד מן הבתים ניתן היה לראות את סמל המשפחה – חמשת החצים.
 
 
אחרי שחזרתי לארץ, מצאתי זמן לקרוא, ולפענח את המסמכים הרבים שצילמתי שם. הצלחתי להשלים את הפאזל בנוגע לקבורת הברון ברמת הנדיב ומאמר על הנושא יתפרסם בקרוב.
 
אני כעת סבור כי הברון לא ביקש באמת אף פעם להיקבר באום-אל-עלק. בצוואתו לא נזכר דבר על כך. אני יודע כעת כי אמנם תכניתו של האדריכל אוטו שילר נבחרה כבר בשנת 1937 על ידי ג'יימס רוטשילד, אך מסתבר כי נשקלו מקומות חלופיים אחרים לקבורת הברון. אני מבין היום טוב יותר את התהליך של הקמת אחוזת הקבר שנמשך מאז 1936 ועד לרגע הטמנת הברון שם בשנת 1954. מומלץ מאד לבקר ברמת הנדיב, המהווה עד היום מקום מאד יוצא דופן בנוף הישראלי, שילוב של גן נהדר שבו שוכנת אחוזת קברם של בני הזוג רוטשילד.
logo

ארכיון

  • מסע של מחקר: מבית הקברות פר-לאשז לרמת הנדיב (ובדרך גם ביקור באחוזת וודסדון)