אהבת חינם כמענה לשנאת חינם: הספד לדודי, הרב ברוך גרשון גולדשטיין זצ"ל

מאת: הרב דוד גולינקין

 
 
אנו מצויים כעת בתקופת "בין המצרים", תקופת אבלות וחשבון נפש לאומי בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. יש קטע ידוע בתלמוד הבבלי (יומא ט' ע"ב) האומר שבית המקדש השני נחרב בגלל "שנאת חינם". מצד שני, הרב קוק אמר ש"אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו ייבנה על ידי אהבת חינם" (אורות הקודש ג', עמ' שכג-שכד). דודי הרב ברוך גרשון גולדשטיין זצ"ל -- ניצול שואה שנפטר בגיל 94 בערב שבועות -- חי את חייו לפי העיקרון של אהבת חינם. לפיכך, החלטתי לפרסם את הספדי עבורו בתקופת בין המצרים כדי לעודד את כולנו לעסוק באהבת חינם ואהבת חסד, הן בעונה הזאת והן במשך כל השנה כולה. יהי זכרו ברוך!
 
* * * * *

כשנודע לי מיד לאחר חג השבועות שהדוד ברוך נפטר, שלחתי מסרון לילדיי. בני מרדי ענה מיד: "ברוך דיין אמת לצדיק גדול".

זה הזכיר לי קטע מפורסם בתלמוד הבבלי (סנהדרין צ"ז ע"ב):

אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר (ישעיהו ל': י"ח) "אשרי כל חוכי לו" – ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו.

[אמר אביי: אין בעולם פחות מ-36 צדיקים המקבלים פני שכינה בכל דור, שנאמר (ישעיהו ל': י"ח) "אשרי כל חוכי לו" – ל"ו בגימטריא שלושים וששה היו.]

כלומר, זהו הבסיס לרעיון של"ו צדיקים מקיימים את העולם בכל דור.

במשך חיי, פגשתי רק שני אנשים שנמנים בעיניי בין ל"ו הצדיקים בדורנו -- והרב ברוך גרשון גולדשטיין זצ"ל היה אחד מהם. ברצוני להסביר למה סברתי כך.

בתחילתו ובסופו של ספרו המרגש על חוויותיו בתקופת השואה -- For Decades I Was Silent ("במשך עשורים שתקתי"), מצטט הרב גולדשטיין ממיכה ו', ח':

הגיד לך אדם מה טוב
ומה ה' דורש ממך –
כי אם
עשות משפט
ואהבת חסד
והצנע לכת עם אלהיך.

אני סבור שהרב גולדשטיין הדגיש את הפסוק הזה מכיוון שהוא חי את חייו על פי שלושת האידיאלים הנזכרים בפסוק.

אני חושב שהוא הבין "עשות משפט" כחובה לספר על השואה ברחבי ארה"ב. כפי שהוא כותב:

לאחר שפרשתי לגמלאות התנדבתי להרצות לעתים תכופות על השואה. אני נסעתי אלפי מיילים במדינות מסצ'וסטס, קונקטיקוט, ניו המפשייר, ומיין כדי להרצות ולחלוק את המסר שלי עם תלמידים באוניברסיטאות, במכללות, בתיכונים, ובבתי ספר יסודיים, ועם חברי ארגונים וקהילות רבים, יהודיים ונוצריים... כפי שהזכרתי מקודם, כניצול שואה, הרגשתי חובה להעיד ולתת כבוד וקול לאלה שלא יכלו לדבר בקול ושלא נתנו להם הזדמנות לבטא את כאבם.

קשה לי לעתים תכופות לפתוח פעם אחר פעם את הפצעים שלעולם לא הגלידו. אבל התגובות החיוביות של שומעיי הפכו את הכאב לכדאי, והיוו מקור לעודד אותי להמשיך לדבר וללמד את המסר של השואה. בהרצאותיי אני מדבר לא רק על הזוועות שבוצעו והסבל האיום שהתרחש, אבל גם עושה מאמץ להשאיר מסר של תקווה ולתת השראה לשומעיי ליצור חברה יותר סובלנית ועדינה. אני משוכנע שבני אדם מסוגלים וחייבים ללמוד לעקור מן השורש חוסר סובלנות, שנאה, גזענות ואפליה, המקורות של כל הרע בעולם (עמ' 152).

ואני מקווה בענווה שעדותי תהיה קול נוסף הקורא ליחידים ולעמים לכבד חיי אנוש וזכויות האדם ולעקור מן השורש שנאה ורשע. כי אני מאמין באמונה שלמה שבני אדם מסוגלים לאהוב כשם שהם מסוגלים לשנוא, ושכולנו מסוגלים לסבול הבדלים ולמגר גזענות, אנטישמיות, דעות קדומות, אפליה, וחוסר סובלנות מקרבנו. יהי רצון שזה יקרה במהרה בימינו. (עמ' 180).

באשר ל"הצנע לכת", פעם אחר פעם בספרו אומר הדוד ברוך שהוא הלך לראיון או הציעו לו תפקיד כמורה או כמנהל או כרב, אבל הוא דחה את התפקיד או הסתפק אם יקבל את התפקיד מכיוון שהוא לא היה ראוי או מוכן לתפקיד.

כולנו שהכרנו את הרב גולדשטיין ידענו שהוא היה רב ומחנך מצוין בגלל ידיעותיו הרחבות, אהבתו לילדים, אהבתו לעברית ולמדינת ישראל, חוש ההומור שלו, ומכיוון שהוא היה הדוגמא של תלמידיו של אהרן בפרקי אבות (א', י"ב) "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ברם הוא הסתפק בכישוריו עקב צניעותו האמיתית.

ולבסוף, יש "אהבת חסד". אפשר לטעון שזה לא צירוף מקרים שהדוד ברוך נפטר בערב שבועות, החג שבו קוראים את מגילת רות, מכיוון שספר רות הוא ספר המוקדש כולו לחסד.

רות עושה חסד לנעמי כשהיא שבה איתה לבית לחם – למרות שאין לה שום חובה לעשות כך.

בועז, מצדו, עושה חסד לרות בכך שהוא מרשה לה ללקט בשדהו, לשתות את מימיו, ולאכול את לחמו, ועל ידי זה שהוא מתחתן איתה למרות שאין לו שום חובה לעשות כך.

כפי שנעמי אומרת לרות כשרות חוזרת מללקוט בשדה בועז (ב', כ'): "ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים!" במילים אחרות, פסוק זה יוצר קשר ישיר בין "ברוך" לבין "חסד".
 
הדוד ברוך היה אחד מבעלי החסד הגדולים ביותר שאי פעם פגשתי.
 
הוא עשה חסד למשפחתו: לאשתו ריבה ז"ל; לילדיו מאיר וסוריטה; לנכדיו ולניניו;
לחמיו וחמותו הרב מרדכי יעקב וחנה חיה פריידע גולינקין ז"ל;
ולהוריי הרב נח ובלומע דבורה גולינקין ז"ל. אכן, אבי וברוך התייחסו זה לזה כאחים, מכיוון שאבי איבד את אחיו וברוך את אחיו ואחותו בשואה.
 
אבל ברוך גם עשה חסד לאלפי אנשים במסצ'וסטס, קליפורניה, אורגון, רוד איילנד, פלורידה וישראל.
 
וכן לאנשים זרים שהוא פגש זה עתה, כפי שאשתי דורי הזכירה לי בטלפון אמש. כשברוך ישב מסביב לשלחן עם בני אדם שהוא הכיר או לא הכיר, הוא היה מתייחס לכל אחד ואחת מהם כיחיד בעל ערך. הוא התעניין בכל אחד מהם ובפעם הבאה שהם נפגשו הוא היה זוכר את שמותיהם ומה שהם ספרו לו בפעם הקודמת.
 
הדוד ברוך עשה אינספור מעשי חסד. במשך השנים הוא התקשר אלי כמה פעמים לירושלים וביקש ממני לעזור לכמה אנשים ספציפיים שהוא הכיר. אכן, אני עזרתי לאותם אנשים במשך שנים מכיוון שברוך ביקש ממני לעשות כך.
 
הרב גולדשטיין גם תרם צדקה בנדיבות להרבה ארגונים, כולל למוסד שלי, מכון שכטר. לדוגמא, בשנת 1998 הוא תרם קרן בשם "הספרייה ההלכתית על שם מאיר ותרצה גולדשטיין שנספו בשואה", קרן שאפשרה לנו לפרסם עד כאן למעלה משלושים ספרים המוקדשים להלכה ולתחומים נוספים במדעי היהדות. כל ספר כולל עמוד הקדשה לקדושים אביו ישראל מאיר, לאמו תרצה ביילע, לאחותו רחל, ולאחיו שמואל אלטער שנספו בשואה.

מה היה המקור של כל החסד הזה – שהיה יוצא דופן לאור העובדה שברוך סבל שש שנים מתחת לכיבוש הנאצי, 1000 ימים באושוויץ, ואיבד 45 בני משפחה שנרצחו על ידי הנאצים?

יש להניח שרוב האנשים היו יוצאים מניסיונות איומים כאלה כועסים על העולם ודואגים בעיקר לשלומם האישי, ואילו הרב גולדשטיין יצא ממחנות הריכוז במאי 1945 עם אהבה לכל אדם, והוא הקדיש את שאר 72 שנות חייו לעשיית מעשי חסד.

מה היה המקור של כל החסד הזה?

-- הוריו מאיר ותרצה ז"ל, כפי שהוא כותב בספרו (עמ' 10): "שני הוריי היו בעלי חסד, עדינים, ושקטים."

-- אשתו האהובה ריבה/רבקה ז"ל. הוא אומר פעמים רבות בספרו שהחסד שהיא עשתה לו החזירה אותו לחיים ונתן לו את הרצון לעזור לאחרים. אכן, ריבה עשתה לו בדיוק מה שבועז עשה לרות.

-- אבל אחי אברהם סיפר לי אמש את הסיבה השלישית לחסדו של הדוד ברוך, סיבה שלא ידעתי. לפני שנים רבות, אברהם נסע יחד עם הורינו ז"ל לקליפורניה על מנת לחגוג את הבת-מצווה של לייזה, הנכדה של ברוך. ברוך אסף אותם באוטו ולקח אותם איתו על מנת לקיים מצווה, מן הסתם ביקור חולים. הוא סיפר להם בדרך שהוא מעורב כל הזמן בעשיית חסד לבני אדם. הסיבה היא שבתקופת השואה הרבה אנשים שונים עזרו לו בהרבה דרכים שונות. הוא מרגיש חובה להודות לכל האנשים האלה, אבל אין לו דרך לעשות כך. אז הוא מודה להם על ידי "העברת חסד". הוא אמר לאברהם ולהוריי שגם הם צריכים להעביר חסד הלאה. זה דומה לאדווה באגם. בדרך הזאת, בן אדם אחד עוזר להרבה בני אדם; אותם בני אדם בתורם יעזרו לאחרים, והארץ תימלא חסד.

זוהי אפוא הירושה של הרב ברוך גרשון גולדשטיין זכר צדיק לברכה לכל אלפי האנשים שנהנו מחסדו במשך חייו הארוכים ומעוררי ההשראה: העבירו חסד הלאה! כשם שהרב ברוך גולדשטיין זצ"ל עשה לכם חסד, כך עשו לאחרים.

במסורת היהודית כשמישהו נפטר אנו אומרים "יהי זכרו ברוך". היום ברצוני לשנות את הפתגם במקצת: זכרו של ברוך – ברוך.

logo

ארכיון

  • אהבת חינם כמענה לשנאת חינם: הספד לדודי, הרב ברוך גרשון גולדשטיין זצ"ל